זה מוזר שאני אתאיסטית אבל כשאני ממש רוצה משהו אני מתפללת?

כן

אני אגנוסטית וגם אני תופסת את עצמי מתפללת ברגעים של חוסר אונים של "מה כבר יש לי להפסיד"
אולי יש בך ניצוץ שכן רוצה להאמין שאלוהים קיים
יש בי תתקווה הזאת למרות שמאוד מאוד קשה לי להאמין

ממש אומרת תפילות? או סתם ממש מקווה שמשהו יקרה?

אז את לא אתאיסטית באמת

שואל השאלה:
סתם כזה אלוהים/היקום תעזור לי

אה זה לא מוזר את מושפעת מהסביבה זה טבעי זה לא אומר שאת מאמינה שהוא יעזור

כן, את לא אתאיסטית אז כי אם היית לא היית מאמינה בזה ושיש למי להתפלל, גם להאמין ביקום זה משהו, ואם את מתפללת את לא אתאיסטית...

אני גם אתאיסטית ועושה את זה כי בשבילי זו פשוט צורת דיבור שכבר שגורה בי ושכל הסביבה משתמשת בה. בשבילי לומר דברים כמו "השם ישמור" כשאני עצבנית או "בעזרת השם" כשאני מקווה שמשהו יקרה אלו פשוט ביטויים שאני רגילה להשתמש בהם רק שאין להם משמעות כלשהי מבחינה דתית או משהו, מבחינתי

זה לא מוזר כי יש נטייה אנושית לבקש עזרה, והיא יכולה להיות לבקש עזרה לאוויר, (סליחה על הדוגמא אבל זה מקביל לאוננות - פעילות (במקרה הזה מיניות) שבמבנה הבסיסי מיועד להיות עם מישהו אחר אבל יכול להיות לבד)

אבל זה אומר שרגשית את לא אתיאיסטית באופן מוחלט (זה עדיין יכול להיות אי אמונה מוחלטת באף אל דתי, אבל זה לא אי אמונה מוחלטת באפשרות של קיום מישהו שיכול לשמוע)

מאוד

כן
להיות אתאיסטית זה לא מגניב