אני כתבתי קטע על המילה "מלחמה" ורציתי לדעת מה אתם חושבים על הקטע

הקטע יכול לעורר דעות חלוקות אבל הייתי רוצה שתנסו להבין את הכוונה שלי הכותבת בנוסף לדעה שלכם כאנשים.
(הקטע לא מדבר רק על המלחמה בעזה אלה מלחמה כמשהו כללי)
(הדיקדוק של הקטע הוא מאוד מוזר כי העברתי אותו ב ai כדי שהיה פחות בעיות דיקדוק)


למה "מלחמה" נהפכה להיות עוד מילה בלקסיקון שלנו?
בלי משמעות אפלה או משמעות קשה אלא עוד מילה שנמצאת אצלנו בראש. ללא שום היסוס אנחנו אומרים אותה, מתייחסים אליה כמשהו לגיטימי.
אני מרגישה שמה שהמילה מייצגת פשוט לא מהדהד לאנשים בראש כשאומרים אותה, כאילו אין לה משמעות קשה או בכלל.
לפעמים אני חושבת שאנשים שוכחים, אפילו לרגע, מה מלחמה יכולה לעשות, מה היא עלולה לגרום: בין אם זה טראומות, פגיעה בנפש וברכוש, או אפילו מוות.
מלחמה פוגעת גם אם הפגיעה מוצדקת, וגם אם לא.

כל פעם שמישהו אומר את המילה הזאת, אני מרגישה שהיא איכשהו נכנסת לי לראש ומביטה בי כאילו היא רוצה לאסוף עליי מידע, כדי שתוכל לפגוע.
היא מסתכלת על העולם שלנו, מחפשת איפה אפשר להכאיב, להכות, להכניס את הסכין שלה לתוך הבטן שלנו עד שהיא חודרת לצד השני.
לפעמים הפגיעה הזו היא הברירה האחרונה, ולפעמים אני מרגישה שעושים אותה סתם.
המלחמה נותנת לי תחושה שאני בתוך מבוך ללא יציאה, או בתוך לופ שלא נגמר וגם לא ייגמר.

האם אני רוצה לגדל את הילדים שלי במלחמה?
האם אני רוצה עולם שמחנך למלחמה?
האם אני רוצה לחוות את המלחמה על בשרי?
למה אני חייבת להתמודד עם מלחמה גם בתור מילה, וגם בתור מעשה?

אני מרגישה שאין לי ברירה, אלא להיכנס לתלם ולמסלול המחשבה שכולם חושבים: "מלחמה היא הפתרון".
והמחשבה הזאת גורמת לי חלחלה.
מלחמה יכולה להיות פתרון אבל לא בהכרח הפתרון הנכון.