12 תשובות
היא לא מוכיחה
היא מעלה את האפשרות
היא מעלה את האפשרות
אן את חושבת זה אומר שיש משהו אז את לפחות קיימת לעצמך
לאו דווקא לאחרים
לאו דווקא לאחרים
ההוכחה היא שאם לא היית קיימת לא הייתה בכלל מחשבה. זאת אומרת, עצם התהייה מעידה על זה שהיא קיימת. זו ממש ההגדרה של קיום. לכן אם את חושבת, זה אומר שאת בהכרח קיימת. זו אפילו לא הסקה, זה ממש הגדרה שונה למילה קיום.
לא כי גם בחלומות אני חושבת
שואל השאלה:
זה בדיוק מה שאני לא מבינה
איך זו ההגדרה של קיום?
כי זאת כבר שאלה אחרת, מה זה קיום?
אם אני מודעת לזה שאבן נמצאת ביקום, משמע היא קיימת.
כדי שתהיה קיים אתה צריך להיות במודעות של מישהו.
אבל איך אני יודעת שהמודעות שלי אמיתית? הרי אם אני חולמת זה הכל מזוייף, איך זה מוכיח שאני באמת קיימת ושהמוח שלי לא עובד עליי?
זה בדיוק מה שאני לא מבינה
איך זו ההגדרה של קיום?
כי זאת כבר שאלה אחרת, מה זה קיום?
אם אני מודעת לזה שאבן נמצאת ביקום, משמע היא קיימת.
כדי שתהיה קיים אתה צריך להיות במודעות של מישהו.
אבל איך אני יודעת שהמודעות שלי אמיתית? הרי אם אני חולמת זה הכל מזוייף, איך זה מוכיח שאני באמת קיימת ושהמוח שלי לא עובד עליי?
הדבר היחיד שאפשר להוכיח את קיומו זה עצם היש. מה יש? לא יודעת, אולי אנחנו חיים בסימולציה ואולי אנחנו כולנו בדמיון של איזה חייזר מהמימד החמישי, אבל משהו בטוח יש.
הרי האין לא שולל את האין, כי אם אין- אז אין כלום גורנישט נאדא כלום כלום כלום. אבל משהו- יש!
הרי האין לא שולל את האין, כי אם אין- אז אין כלום גורנישט נאדא כלום כלום כלום. אבל משהו- יש!
אי אפשר להוכיח את רוב הרעיונות הפילוסופיים
דקארט חשב מה אם רק אני קיים - אמר "אה עצם זה שחשבתי את זה מעלה את האפשרות שאני אכן קיים" כי הוא יצא מהנחת המוצא שאם אתה חושב זה נותן לך את הפריוילגיה של חיות
אני לא מסכים, אבל זה לא משנה
דקארט חשב מה אם רק אני קיים - אמר "אה עצם זה שחשבתי את זה מעלה את האפשרות שאני אכן קיים" כי הוא יצא מהנחת המוצא שאם אתה חושב זה נותן לך את הפריוילגיה של חיות
אני לא מסכים, אבל זה לא משנה
היא לא. דקארט טעה, אין דרך להוכיח קיום של שום דבר מעל לכל ספק.
זה רק ראיה, זו לא הוכחה.
אין הוכחה לשום דבר בעולם, ואפילו לא ש-2+2 שונה מ0, כי אין לנו הוכחה ש4 ו-0 הם לא אותו המספר (וזה שזו סתירה בשכל, לא מוכיח את אי נכונות הדבר, אלא רק מעיד כראיה משכנעת מאוד שזה לא נכון, כי אנחנו נוטים להשתכנע ממה שהשכל שלנו מבין).
אכן אם לוקחים את החושים כדבר מה, אז תחושת התודעה היא ראיה לקיום של תודעה כלשהי, אבל אכן כמו שאת אמרת- זו לא הוכחה, אלא ראיה משכנעת מאוד בלבד. כי לאחר שאנחנו מכחישים את אמינות החושים, מה שאנו חשים תודעה אינו כלום.
אין הוכחה לשום דבר בעולם, ואפילו לא ש-2+2 שונה מ0, כי אין לנו הוכחה ש4 ו-0 הם לא אותו המספר (וזה שזו סתירה בשכל, לא מוכיח את אי נכונות הדבר, אלא רק מעיד כראיה משכנעת מאוד שזה לא נכון, כי אנחנו נוטים להשתכנע ממה שהשכל שלנו מבין).
אכן אם לוקחים את החושים כדבר מה, אז תחושת התודעה היא ראיה לקיום של תודעה כלשהי, אבל אכן כמו שאת אמרת- זו לא הוכחה, אלא ראיה משכנעת מאוד בלבד. כי לאחר שאנחנו מכחישים את אמינות החושים, מה שאנו חשים תודעה אינו כלום.
עצם החוויה הסובייקטיבית מעידה על קיום של ישות שנפרדת משאר היש, ולכן בוודאות אם את חושבת משמע שאת קיימת.
זה פשוט: הוא אומר "אני חושב וזה נתון (לא צריך להוכיח את זה) משמע שאני קיים" כלומר: עצם העובדה שאני יכול לחשוב אומרת שיש אותי שחושב וזה אומר שאני קיים, מקווה שהבנת.
העיקרון הוא שעצם החוויה של האדם בכך שהוא חושב או מודע - מוכיחה עבורו שהוא קיים. אחרת לא היה מי שיחשוב, והרי עובדה שהוא חש שהוא חושב. גם אם הוא חולם את זה - בהכרח יש מישהו שחולם.
זה לא מוכיח כלום לגבי אחרים, ולא מוכיח לאחרים כלום לגביו - אלא זה מוכיח רק את קיומו שלו עבור עצמו, כי הוא זה שחווה את חשיבתו באופן בלתי אמצעי.
זה הדבר היחידי שניתן להוכיח ב-100%, כל שאר הידע אינו מוכח ב-100% אלא רק במידה סבירה.
יש ב'זה מעניין' הסבר מאלף על הנושא הזה:
https://interesting.great-site.net/article/13
זה לא מוכיח כלום לגבי אחרים, ולא מוכיח לאחרים כלום לגביו - אלא זה מוכיח רק את קיומו שלו עבור עצמו, כי הוא זה שחווה את חשיבתו באופן בלתי אמצעי.
זה הדבר היחידי שניתן להוכיח ב-100%, כל שאר הידע אינו מוכח ב-100% אלא רק במידה סבירה.
יש ב'זה מעניין' הסבר מאלף על הנושא הזה:
https://interesting.great-site.net/article/13
באותו הנושא: