10 תשובות
אמן
למרות שכל אדם חווה את העולם בצורה סובייקטיבית, אנחנו בנויים עם יכולת לדמיין את עולמו הפנימי של האחר. כשאני שומעת אנחה, אני לא באמת יודעת מה עובר עליו, אבל אני מזהה בתוכי חוויה דומה, וזה יוצר חיבור. המציאות שאני חווה היא דרך התודעה שלי, אבל ברגעים כאלה נוצרת מציאות אינטרסובייקטיבית, מעין מרחב משותף שבו ההבנה בינינו אפשרית, גם אם לא מושלמת. זו לא אובייקטיביות מוחלטת, אבל זו הדרך האנושית שלנו לגעת אחד בשני באמת.
האמת זו שאלה מעניינת ומזכירה שאלה שנגזרת מתוכה שבעצם שואלת מה הסיכוי שאני ואדם אחר למעשה רואים את הצבע האדום בדיוק כפי שהאדם האחר מולי רואה אותו ובשביל לענות על השאלה הזאת צריך לנסות להסתכל על השאלה מנקודת מבט מדעית ולהניח אקסיומה אינדוקטיבית שבני אדם הם זהים ברוב הפרמטרים מבחינה של המוח חיישני החושים שלנו כלומר אם נעשה בדיקות mri לאנשים נראה שהמבנים של החיישנים שקולטחם את החושים הם ברובם זהים עד לכדי הבדל ים קטנים עד מאוד בתפיסת החושים ומכך ניתן להסיק שלמרות שכל אדם הוא סובייקט כשל עצמו יש דימיון רב בין כל סובייקט וסובייקט
שואל השאלה:
^^
^תשובות יפות. תודות.
^^
^תשובות יפות. תודות.
קאנט מדבר על זה
הדרך שבה אתה מודע לעצמך ("אני חושב") דומה לדרך שבה כל אדם אחר מודע לעצמו.
בגלל זה כשאתה פוגש מישהו, אתה יודע שגם הוא חווה את עצמו בצורה דומה. אתם חולקים את אותו מבנה בסיסי של מודעות עצמית
הדרך שבה אתה מודע לעצמך ("אני חושב") דומה לדרך שבה כל אדם אחר מודע לעצמו.
בגלל זה כשאתה פוגש מישהו, אתה יודע שגם הוא חווה את עצמו בצורה דומה. אתם חולקים את אותו מבנה בסיסי של מודעות עצמית
שואל השאלה:
^כן, ב'ביקורת התבונה הטהורה'.
^כן, ב'ביקורת התבונה הטהורה'.
אחלה קאנט
נכון
כי אנחנו באמת רואים אותו דבר פחות או יותר
למה הפילוסופיה בכוח
למה הפילוסופיה בכוח
כי זה מדור לפילוסופיה
באותו הנושא: