שנאת עזתים היא אמנם מוצדקת אבל צריך לשים גבולות

אוקיי זה משפט מאוד בעייתי אני יודעת אבל תנו לי שנייה להסביר קצת מעבר. אני מתחילה את זה באמירה שוואלה אני שונאת עזתים, ברמות, כאילו חמאס, ומעבר לזה, גם לי כמו לרוב הישראליים אין שום רגישות לחיים אדם שם.
שנייה אני שמה את זה על השולחן כדי שלא יקראו לי פה תומכת פלסטין חס וחלילה, כי זה לא הסיפור. אותי באופן אישי, מדאיגה ההתנהלות של העם שלנו כלפי חיי אדם בשנייה שהוא אויב. ברור, הרג זה חלק כרגע בלתי נמנע מהמלחמה ומהמורכבות של המצב שם, אבל באמת הזוי לי הדרך שבה אנשים מדברים על אנשים מעזה כאילו הם לא בני אדם, כאילו החיים שלהם חסרי ערך עם החוסר אמפתיה והאכזריות ששומעים אחר כך אנשים מדברים עלינו. ואני באמת רוצה שתחשבו על הבעייתיות שבזה, כי בשנייה שאתה, האדם האינדיבידואלי ויותר גרוע, חלק גדול מהעם, מסיר מעל אדם אחר את ערך חייו, בשנייה שהמוסר המאוד בסיסי הזה של הפרדה בין הכלל לחיים של הפרט נעלם, יש גם סכנה שאותו חוסר אנושיות כלפיהם יופנה אחד כלפי השני בתוך העם שלנו. ואנשים שמצדיקים את זה בתור "אבל הם שונאים אותנו, אבל מה שהם עשו לנו", ברור שהם שונאים אותנו וברור שרובם באמת היו רוצחים אותנו אם הייתה להם האפשרות אבל בשנייה שאנחנו מאפשרים לעצמנו לפעול באותו מישור מוסרי כמוהם אז איך אנחנו יותר טובים ? כי בינתיים אנחנו לא עושים את זה? כי אני מדברת עם אנשים, והדברים שאומרים, ובאמת מאמינים בהם הם אכזריים באופן שוואלה הוא מטריד. אשמח שנייה לשמוע דעות בעניין, ולא סתם הערות חסרות תועלת אלא באמת שנייה מחשבה על הנושא