אם יש תופעה בעלת אינדוקציה כלשהי והגורם שמחייב תקף לוגית ולא מתוך האינדוקציה עצמה

שואל השאלה:
אני לא מקבלת תשובה לא מפורטת.

כאשר יש הסבר לוגי מחייב, האינדוקציה נעלמת, לא מדובר באינדוקציה כי אינדקוציה מתארת מצב של הסקת מסקנות על פי תצפית אחת או כמה כלומר כבר אין צורך יותר באינדוקציה

אם תהיי ספציפית יותר אולי אדע לענות

שואל השאלה:
^^ אין כאן בכל זאת סתירה? ניואנס שיהפוך את תהליך ההוכחה לכזה שאליו נלוות האינדוקציה?כמו פיתרון השלילה של קארל פופר?

השאלה שלך לא מובנת...

יש סתירה אבל רק כאשר את מגיעה לרבדים מופשטים דיו כדי להתאים למוח האנושי, אם תחליטי שאנחנו לא יודעים ש1 + 1 באמת שווה 2 וכל חוק פיזקלי שהוכח לא יכול להיות מוכח באופן אבסולוטי אז הכל הוא אינדוקציה

קארל פופר פשוט התכוון שהמטרה הנעלה במדעים מדויקים היא תמעד לנסות להפריך כל תאוריה על מנת להבין טוב יותר את האמת, אך זה נאמר בצורה יותר מטאפורית ולא בהכרח בכוונה של ממש

רציוליסט מה שהיא שואלת להבנתי היא אם ניתן לסמוך על אמת בצורה אבסולוטית כשכל מה שיש לנו זה רק תצפיות והנחות לוגיות שגם הן מבוססות אנדורציה , והאם תצפית היא בהכרח נחשבת אמת לוגית למרות שאולי היא יכולה להיות מבוססת על אנקדוטות (מוכחות) ולא בהכרח נכונה בכל מצב

^תודה על ההבהרה.

כיצד אנחנו יכולים להיות בטוחים שהשמש תזרח מחר?
נכון שהיא זרחה כל יום עד עכשיו, אבל איך זה מחייב שהיא תזרח גם מחר? או בעוד מיליארד שנים?

יש שחושבים שמסקנות האינדוקציה מתקיימות במוחו של האדם בלבד, כי מוחו של האדם הוא זה שביצע את תהליך האינדוקציה.
אבל חשוב לזכור את זה - כשאנחנו מבצעים אינדוקציה אנחנו מבצעים אבסטרקציה. אנחנו למעשה לוקחים מספר פרטים מהמציאות וממשיגים את המשותף ביניהם תוך החסרת המידות הספציפיות שנלוות אליהם.
לדוגמא המושג "אדם" לא כולל בתוכו גובה מסוים, צבע עור, משקל וכדומה.

לכן, אין זה אפשרי להגיד על אבסטרקציות שהן חלק מהמציאות, כי הן לעולם לא יכולות להיות כך אנחנו בהכרח "הפשטנו" משהו כדי שנוכל לבצע עליו אבסטרקציה.

אז מה אנחנו כן יכולים להגיד? שמדובר באבחנות משניות. אבחנות שכשלעצמם אינם מחייבות, אבל מאחר שלכל הדברים בעולם יש טבע מסוים שהם עוקבים אחריו (כמו שלשמש יש טבע מסוים) אנחנו יכולים לנסות להבחין באותו טבע וכך להיות בטוחים ש"עלינו עליו" ושלא מדובר בסך הכל בחזרתיות.

כמו כן עבור כל אינדוקציה צריך להישאר אובייקטיבים - לזכור מהו הדבר מין המציאות שיצרנו עבורו את ההכללה, ושרק הוא מקיים את האינדוקציה לא ההפך.

זאת למשל בעיה שמגיעה הרבה לידי ביטוי בסוציולוגיה. כאשר מרבים לבנות תיאוריות על החברה או על קולקטיב מסוים תוך הנחה שזה "הגיוני" שקולקטיב יפעל באופן מסוים (לדוגמא מניחים שקולקטיב תמיד יישאף להגדיל את כוחו ואת כמות המשאבים שלו) מבלי לבדוק האם זה בכלל נכון עבור הפרט מתוך אותו קולקטיב (האם הוא תמיד שואף להגדיל את כוחו ואת משאביו).

אילאיל ימביכה מה את לעזאזל רוצה?

תודה על ניסיון ההסבר כאוטי אבל היא לא שאלה על אמינות או אבסולוטיות של אמת כללית אלא על הקשר בין אינדוקציה (תצפיות שמובילות להסקת מסקנות) לבין לוגיקה מחייבת. היא ניסתה להבין האם אינדוקציה עדיין מתקיימת כשיש גורם שמחייב לוגית ולא נובע מהאינדוקציה עצמה.

בנוסף, החלק של הטאוטולוגיה לא מתייחס לאמת כללית אלא שואל אם במקרים של טאוטולוגיות (כמו אמיתות לוגיות שמתקיימות בהכרח) יש עדיין צורך באינדוקציה.

בקיצור, השאלה שלה יותר מדי פתוחה לפרשנויות וזה מה שהופך אותה לבעייתית. היא לא ממש מגדירה אם הכוונה היא לדבר על המצב באופן כללי או על מצב מסוים בציר זמן.

אם מדברים באופן כללי, התשוב היא כן - תמיד תהיה איזושהי אינדוקציה ברקע כי כל ידע שאנחנו מתבססים עליו היום נובע מתצפיות ואיסוף מידע בעבר.

אבל אם מדברים על ציר זמן מסוים(כמו מה שקורה היום), התשובה היא לא. ברגע שהגענו למסקנה מבוססת לוגית או טאוטולוגית, אין צורך להמשיך באינדוקציה כי זה כבר הפך לחלק מהידע המוצק שלנו.

אני חושב שצריך להפריד בבירור בין איך ידע נוצר(באמצעות אינדוקציה) לבין איך הוא מתקיים ומשמש אותנו היום כי זה מה שיוצר בלבול בשאלה שלה.