למה דתיים וחרדים או רק חרדים לאדעת מגדלים פאות? כאילו רציני למה?

זה המנהג

זה מנהג, יש מצווה לא לגלח את הפאות אז הם מאריכים אותן

כל יהודי אמור לגדל פיאות
לא רק חרדים ודתיים
אבל יש כאלו שמטפחים אותן בדרכים יפות ושונות על פי מנהג קהילתם

אסור להשחית את הפיאות זה איסור מהתורה שכל מי שמשחית את פאת זקנו זה שקול כאילו אכל 5 פעמים חזיר

כי אסור לגלח את הפאות לפי ההלכה והאלו שמגדלים פאות ארוכות כאילו מהדרים במצווה

יש את הקטע של "אל תקיף פאת ראשך" - מבצעים בהידור.

יש גם עניין לפי הקבלה לגדל זקן.

שואל השאלה:
מה ההלכה אומרת? אז למה הם מספרים הכל חוץ מזה?
מאיפה זה הגיע? למה זה קורה אבל
אל תגידו סתם מנהג, תסבירו למה זה מנהג

בעבר עובדי עבודה זרה היו מגלחים את הפאות כסמל פולחני ובגלל זה התורה אסרה את זה

כי שיער הראש זה דין וזקן זה רחמים
לכן תמצאו הרבה יהודים שמגלחים או מקצרים את שאר הראש חוץ מאיזור הפיאות והזקן
שנאמר '...קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו.'

להבדיל בין יהודי לגוי
זה לגבי אות ארוכות אבל לעשות פחות לקוף ראשו לעיקרו בשיער זה עבירה דאורייתא

^3mm

על בי בן איש, חי זה סימן יהודי.

סמטס הס הפיאות כי גדולים, פיאות לו שהיה היינו
לובש שהיה נאמר מאם טפי, עדיך וזה היהדות, על ועדים
דלפ''ד תמיד, העמיס בין וישיבתו בהילוכו ותפלין ציצית
היה והוא היהדות, .נמוס הס כי נימוסו להו קרי לפיאות
וגדולים עבים פיאות מגיח שהיה בהם, ומתפאר מתעטר
בגופו קבועים שהם בלילות, הן בימים הן מרחוק, שנראין
בלילה, מעליו א־תם שמסיר ותפלין כציצית שאינם תמיד,
ויושב למלכות קרוב שהיה אע"פ דמרדכי, רבותיה והיינו
להדמות הדין. מן לו ומותר המלך, שרי עם המלך בשער
פיאות להם אין והשרים קע"ח, סי' יו"ד "עp וכמ"ש להם,
ועבים, גסים פיאות לגדל מאד נזהר היה הוא עכ"ז
שרים מאה בין יושב אס ואפילו מהס, נבדל שהוא להראות
בזה והשתא שלו. הפיאות מחמת יהודי, איש שהוא ניכר
כלומר היה, בנימוסו מוכתר שתירץ התלמוד כונת מובן
מפגי יהודי, איש ליה קרי ימיני, איש הוא שבאמת אע"פ
לעשותם בהם מתעטר שהיה הפיאות, שהם בנימוסו שמוכתר
שוה איננו זה וכל המן ולז"א 'מרחוק. שנראין ועבים גסים
בשער יושב היהודי מרדכי את רואה אני אשר עת בכל לי
המן שהיה ניחא ובזה יתר, לשון יהודי תיבת וקשא המלך,
שהיה בנימוסו, מוכתר מרדכי את בראותו לו ורע מצשימק
איש שהוא מרחוק ניכר בס אשר ועביס, גסים פיאות לו
- :יהודי
ראו של וסימנים עדים שהם הפיאות הס חביבין כמה
גדול שר היותו עם הצדיק מרדכי אשר היהדות,
פיאות להם א־ן אשר המלכות שרי כל עס המלך בשער ויושב
וגסים, עבים פיאות לו להיות מתכווין היה הוא כלל,
שכבש ישמעאלים, של גדול בשר ומעשה בהס. להתפאר
מלחמה ועשה הערלים, ביד שהיתה הקדושה ארץ את
בדרך בערל יפגשו שאס אוגור גזר הערלים, פלשתים עס
בגדי ללטש מתחפשים הערלים והיו אותי, שישחטו
אותו יפשטו בדרך אנשים הרואה שכל וגזר ישמעאלים,
פעם ממונו. ולוקחים אותו שוחטים ערל הוא אס ויראו
של אחת בסיעה ופגע חילו, עס במדבר מהלך היה אחת
למקום, ממקום בורחים שהיי ונשים, אנשים הערלים פלשתים
לפניהם ובא הולך השר את וכשראו אחד, יהודי ביניהם והיה
לפני ויבא וירץ מתוכם, נשמט והיהודי רעדה, אחזתם
גדול בקול קורא והיה ידיו, בשתי שלו הפיאות ותפס הש^
ערבי, בלשון אלו דברים יהודי, אנא סידי, יא שיוף
שיהודי, והאדולה יהודי, אני אדוני, ראה [לאמר,
שדבר אלו דברים לו ערבו כי השר ויצחק עדי,] והלילו
נזמי שני שלו בפאות לו לתלות ויגזור המשקל, על בס
העדים אדוני ויאמר, היהודי ויען השלל, מן לקחו אשר זהב
. יכולין המה אשר ובריאים חזק־ס גבוריס שני הס שלי
בלו בפיאות לתלות ויצי זהב, של צמידים שני גס לשאת
הלא השלל. מן שלקחו זהב של גדילים צמידיס שני גס
הפיאות את לקרא היהודי אותו כיון יפה כי תראו
שלו