15 תשובות
בגדול, זה הלכתי לא מהתורה, זה משהו בינך לבין עצמך.
אני חושבת שכן ומאמינה שיש רבנים שמתירים את זה כי זה נחשב ל"פיקוח נפש" ודרך ארץ
אני חושבת שכן ומאמינה שיש רבנים שמתירים את זה כי זה נחשב ל"פיקוח נפש" ודרך ארץ
שואל השאלה:
רגע רגע התשובה "לא" אומרת שזה אומר שאני צריכה לא לעזור לו או כן לעזור לו?
רגע רגע התשובה "לא" אומרת שזה אומר שאני צריכה לא לעזור לו או כן לעזור לו?
אנונימית
בוא נשאל את כבוד הרב
לעזור לו ברור
כידוע חיי אדם יותר חשובים מ שמירת נגיע
תלוי מה
קודם כל אם יש גברים הם צריכים לעזור לו
במקום פיקוח נפש וודאי מותר
אם אין גברים באיזור לכאורה מותר
אבל באמת עדיף לשאול רב
קודם כל אם יש גברים הם צריכים לעזור לו
במקום פיקוח נפש וודאי מותר
אם אין גברים באיזור לכאורה מותר
אבל באמת עדיף לשאול רב
וואלה לא יודעת. אף פעם לא התעמקתי בזה.
לפי מה שלימדו אותי זה פשוט החמרה כדי לא להגיע למצב ששוכבים או משהו
לפי מה שלימדו אותי זה פשוט החמרה כדי לא להגיע למצב ששוכבים או משהו
שואל השאלה:
^10 אז אני אוליי לא יודעת על כך. אז עזרה לאדם מבוגר עולה על הערך של שמירת נגיעה? כי קראתי שברוב המקרים היא לא, אז זה ממש מבלבל
^10 אז אני אוליי לא יודעת על כך. אז עזרה לאדם מבוגר עולה על הערך של שמירת נגיעה? כי קראתי שברוב המקרים היא לא, אז זה ממש מבלבל
אנונימית
אה יפה עכשיו אני יודעת
תלוי מאד מה המקרה קיצור לא יודע אף פעם לא נכנסתי לנושאים הללו יתכן שגם אז אסור לא יודע תשאלי רב
שואל השאלה:
^4 או נכון. תודה רבה!!
^4 או נכון. תודה רבה!!
אנונימית
שואל השאלה:
^^ בעזרת השם אבדוק זאת.
תודה !!!
^^ בעזרת השם אבדוק זאת.
תודה !!!
אנונימית
שואל השאלה:
תודה רבה לכולכם ❤
תודה רבה לכולכם ❤
אנונימית
ראשית כל עלי להבהיר שאיני פוסק הלכה ואין לקחת את דברי הלכה למעשה, אלא יש לשאול פוסק מוסמך.
בעיקרון נראה שזו מחלוקת רמ"א ושולחן ערוך אם איסור נגיעה אסור גם במקום פיקוח נפש ולכן גם לבעל רופא אסור לגעת באשתו הנידה שעומדת למות אפילו אם יכול להציל אותה, כי איסור נגיעה הוא בדין יהרג ואל יעבור, אמנם לדעת הרמ"א מותר לו. ואם כן, לכאורה זו מחלוקת אשכנזים וספרדים. אמנם בבית יוסף (ספרו העיקרי של הרב קארו שכתב את השולחן ערוך) כתב לגבי זה 'וצריך עיון' ולכאורה משמע שגם הוא הסתפק בדבר, וכן מסיק הש"ך מדבריו. ואם כן גם לספרדים זה ספק יהרג ואל יעבור ובמקרה כזה הדין יעבור ואל יהרג, ואם שייך בזה חשש מוות של מישהו גם לספרדים יעבור על שמירת נגיעה, אמנם מחמת שזה ספק יצטרך כפרה, בשונה מהאשכנזים.
לתוספת עיון בעבר כתבתי ליקוט של המקורות לדבר מהפוסקים של הדורות הקודמים ודנתי בדברים הללו. מצרף קישור.
(ומה שנכתב לגבי חסיד שוטה, לכאורה זו באמת קושיה מה היה שייך לבית יוסף להסתפק בזה, אמנם אולי יש לתרץ בשני דרכים, האחת הוא כמו שנכתב בהקדמת הבית יוסף שאין לסמוך על גמרא להלכה מחמת שאבדה חכמת ישראל להבין דברי הגמרא לגמרי, וכן כתבו המהר"ל וכן כתב בשו"ת הריב"ש בשם כמה מהגאונים שגם בדורם לא היה מי שיכל לסמוך על גמרא להלכה (וכמדומני שראיתי כן גם בשו"ת הרמ"א פעם אחת, אך איני בטוח), וכן כתב הרב עובדיה בהקדמת יביע אומר חלק א' ובמכתב שהובא בתחילת יביע אומר חלק י"א, וכן משמע קצת מהקדמת הרמב"ם מעט לספרו משנה תורה, ונראה שהוא גם מקורו של הבית יוסף למעיין בשני הקדמות הללו ומציב אותם זו לצד זו. דרך אחרת לתרץ עניין זה הוא שבגמרא שם היה מדובר באישה טובעת בנהר שאינה נידה, ושמא ידע כן לפי שנשים נידות היו להם מלבושים מיוחדים להם ולפי זה ידע שאינה נידה כמובאר לגבי אישה שאמרה לבעלה במזיד שטהורה היא והייתה טמאה בנידה שחייב לגרשה, אמנם נשמע לי זה כתירוץ חלש מחמת שאיני עוהב להכניס דברים בפי הגמרא מבלי שראיתים בפוסקים להלכה).
אמנם בלי קשר לכל הנ''ל, איסור נגיעה הוא בעיקרו איסור נגיעה של חיבה (מחלוקת אם דווקא דרך תאווה וכגון חיבוק ונישוק בדווקא, או אפילו דברים כמו לחיצת יד או כיף או טפיחה על השכם וכדו', ושאר דברים שהם חבריים או ידידותיים בלבד), ונגיעה בזקן לצורך לעזור לו לעלות מדרגה באוטובוס, אני לא חושב שזה נקרא נגיעה ידידותית שנאסרה, אלא נגיעה סתמית שמשתדלים להתרחק ממנה אך מדיני הנהגה ולא מדיני הלכה/גזירה (ולחילוק בני הדברים הללו עיינו שו"ת הראשל"צ לר' יצחק יוסף, חלק א' סימן ל"א לגבי מעלית שבת, ודבריו שם לגבי דברים שאינם אסורים בהלכה מצד עצמם, אך רבים כתבו לאסרם משום שהם קרובים לכדי תקלה בהם, שאין בהם שום איסור משום שאין אנו יכולים לגזור גזירות חדשות מדעתינו, ועיין שם שאף בדבר שרוב גדולי ישראל אסרו הוא התיר כנגדם משום שאסרוהו בדיני הרחקה מתקלה ןהוא הנקרא הנהגה בעלמא, וכתב על זה שהוא מותר לכתחילה והמחמיר תבוא עליו הברכה. אמנם במקום מצווה אני בספק אם שייך החמרות ושוב שייך דברי מי שהביא למעלה 'חסיד שוטה' היינו 'מחמיר שוטה' וכמו שכתב במסילת ישרים לגבי מידת החסידות, שהיא למעשה מידת ההחמרה. וגם בחומרות ומילי דחסידותא שייך רעיונות שטות).
בעיקרון נראה שזו מחלוקת רמ"א ושולחן ערוך אם איסור נגיעה אסור גם במקום פיקוח נפש ולכן גם לבעל רופא אסור לגעת באשתו הנידה שעומדת למות אפילו אם יכול להציל אותה, כי איסור נגיעה הוא בדין יהרג ואל יעבור, אמנם לדעת הרמ"א מותר לו. ואם כן, לכאורה זו מחלוקת אשכנזים וספרדים. אמנם בבית יוסף (ספרו העיקרי של הרב קארו שכתב את השולחן ערוך) כתב לגבי זה 'וצריך עיון' ולכאורה משמע שגם הוא הסתפק בדבר, וכן מסיק הש"ך מדבריו. ואם כן גם לספרדים זה ספק יהרג ואל יעבור ובמקרה כזה הדין יעבור ואל יהרג, ואם שייך בזה חשש מוות של מישהו גם לספרדים יעבור על שמירת נגיעה, אמנם מחמת שזה ספק יצטרך כפרה, בשונה מהאשכנזים.
לתוספת עיון בעבר כתבתי ליקוט של המקורות לדבר מהפוסקים של הדורות הקודמים ודנתי בדברים הללו. מצרף קישור.
(ומה שנכתב לגבי חסיד שוטה, לכאורה זו באמת קושיה מה היה שייך לבית יוסף להסתפק בזה, אמנם אולי יש לתרץ בשני דרכים, האחת הוא כמו שנכתב בהקדמת הבית יוסף שאין לסמוך על גמרא להלכה מחמת שאבדה חכמת ישראל להבין דברי הגמרא לגמרי, וכן כתבו המהר"ל וכן כתב בשו"ת הריב"ש בשם כמה מהגאונים שגם בדורם לא היה מי שיכל לסמוך על גמרא להלכה (וכמדומני שראיתי כן גם בשו"ת הרמ"א פעם אחת, אך איני בטוח), וכן כתב הרב עובדיה בהקדמת יביע אומר חלק א' ובמכתב שהובא בתחילת יביע אומר חלק י"א, וכן משמע קצת מהקדמת הרמב"ם מעט לספרו משנה תורה, ונראה שהוא גם מקורו של הבית יוסף למעיין בשני הקדמות הללו ומציב אותם זו לצד זו. דרך אחרת לתרץ עניין זה הוא שבגמרא שם היה מדובר באישה טובעת בנהר שאינה נידה, ושמא ידע כן לפי שנשים נידות היו להם מלבושים מיוחדים להם ולפי זה ידע שאינה נידה כמובאר לגבי אישה שאמרה לבעלה במזיד שטהורה היא והייתה טמאה בנידה שחייב לגרשה, אמנם נשמע לי זה כתירוץ חלש מחמת שאיני עוהב להכניס דברים בפי הגמרא מבלי שראיתים בפוסקים להלכה).
אמנם בלי קשר לכל הנ''ל, איסור נגיעה הוא בעיקרו איסור נגיעה של חיבה (מחלוקת אם דווקא דרך תאווה וכגון חיבוק ונישוק בדווקא, או אפילו דברים כמו לחיצת יד או כיף או טפיחה על השכם וכדו', ושאר דברים שהם חבריים או ידידותיים בלבד), ונגיעה בזקן לצורך לעזור לו לעלות מדרגה באוטובוס, אני לא חושב שזה נקרא נגיעה ידידותית שנאסרה, אלא נגיעה סתמית שמשתדלים להתרחק ממנה אך מדיני הנהגה ולא מדיני הלכה/גזירה (ולחילוק בני הדברים הללו עיינו שו"ת הראשל"צ לר' יצחק יוסף, חלק א' סימן ל"א לגבי מעלית שבת, ודבריו שם לגבי דברים שאינם אסורים בהלכה מצד עצמם, אך רבים כתבו לאסרם משום שהם קרובים לכדי תקלה בהם, שאין בהם שום איסור משום שאין אנו יכולים לגזור גזירות חדשות מדעתינו, ועיין שם שאף בדבר שרוב גדולי ישראל אסרו הוא התיר כנגדם משום שאסרוהו בדיני הרחקה מתקלה ןהוא הנקרא הנהגה בעלמא, וכתב על זה שהוא מותר לכתחילה והמחמיר תבוא עליו הברכה. אמנם במקום מצווה אני בספק אם שייך החמרות ושוב שייך דברי מי שהביא למעלה 'חסיד שוטה' היינו 'מחמיר שוטה' וכמו שכתב במסילת ישרים לגבי מידת החסידות, שהיא למעשה מידת ההחמרה. וגם בחומרות ומילי דחסידותא שייך רעיונות שטות).
באותו הנושא: