אנשים שאיבדו את אבא שלהם, איך התמודדתם עם זה?

אוי משתתפת בצערך

טפו טפו טפו לא איבדתי את אבא שלי חמסה3 נוק און ווד אבל זה פסיכולוגי ופיזי מזעזע בטח

קודם כל משתתפת בצערך
אני יכולה להגיד שימים הראשונים בהחלט הכי קשים שיש
תתארי את זזה זה "כמו פצע פתוח כרגע"
וזה מאוד כואב לאחר תקופה זמן הפצע נסגר ורק נשאר לצקת
הצקת אינה כואבת אבל כשמסתכלים בה היטב נזכרים בכאב..

ככה זה גם עם בני אדם קרובים לנו הכאב ממש בימים ראשונים לאחר מכן זה זיכרון כאוב

ותני לימים האלו לכואב לבכות ולהתאבל

שואל השאלה:
תודה רבה

אנונימי יקר!
שומע את הצער ואת הכאב בשאלה שלך וקודם כל רוצה לאחל לך תנחומים מעומק הלב. לא יכול לתאר לעצמי עד כמה האובדן יכול להיות חזק ומוחשי, ומניח שזה טבעי שהכאב והאבל מלווים בתחושות שונות לאורך הזמן.
מצרף לך קישור לאתר של עמותת אלה שמספקת שירותי תמיכה נפשית למי שחוו אובדן, שכול, טראומה ומשברי חיים, אולי פניה אליהם תוכל לעזור.
https://www.elah.org.il/
בנוסף, מזמין אותך לצ'אט של עמותת סה"ר שבו תוכל לשוחח ולשתף יותר בתחושות שלך ובכל מה שתרגיש בנוח, מצרף קישור בסוף התגובה.
ניתן לפנות אלינו גם בווטסאפ במספר 055-9571399.

שולח לך כוחות ובתקווה לימים טובים יותר!

מתנדב סה"ר

שואל השאלה:
לא צריך את העזרה שלכם

משתתפת בצערת אני איבדתי את אח שלי וזה תמיד יהיה איתך אומרים תמיד שהזמן לאט לאט מרפא אבל לדעתי הפוך יש מצב שאני מלחיצה ואני מצטערת אבל אי אפשר לעבור תנסה לדבר אם חברים קרובים משפחה ולי עוזר לחשוב מה הוא היה עושה או כאלה אבל מנחשת שכול אחד זה התתמודדות שלו טוב לא נראה לי הועלתי אבל יש אנשים איתך ושולחת את תנחומי סליחה