כתבתי במסגרת עבודת חקר בספרות שיר לזכר סגן אלון אילת הי"ד, מה אתם חושבים?

סגן אלון אילת הי"ד נפל במלחמת יוה"כ, בי' בתשרי התשל"ד. בחרתי לכתוב שיר לזכרו.

שתיל אחד נטעתי
שתיל של עץ אלון
הנחתי אותו בחצר,
שאוכל להתבונן מהחלון.

הענקתי לו מים ושמש
במו ידי חפרתי לו בור
בכל יום דאגתי לבדוק לשלומו
שאף אחד לא יעקור

עץ האלון גדל ופרח
גדול ואיתן ומלא בלוטים
הייתי כל כך גאה בו ובי
על איך שגבה עם השנים

וביום נורא אחד
נעקר לו העץ היפה, האלון
אחרי שהכרתי וגידלתי שנים,
נותר לי ממנו רק זכרון

אלון, אתה אינך ולא תוכל לשוב
אך איך ייתכן שבחצר, החיטה עוד צומחת שוב?