כתבתי סיפור המשך לאדונית והרוכל כחלק מעבודה בספרות, מה דעתכם?

ימים ולילות, שבהם הרוכל מתהלך בעיירות ובכפרים ומוכר את סחורתו.
ימים ולילות שהוא ממשיך כהרגלו למרות כל הדברים הקשים שקרו לו.
לילה אחד, ירדו גשמים מרובים והרוכל הבין שאין לו מקום ללון בו.
לפתע חזרו לו הבזקים מאותו לילה שבו הכיר את האדונית, שחייה נלקחו לו אחריי
שהיא ניסתה לקחת את חייו.
הרוכל החל להזיע וללכת במהירות לכיוון העיירה שבה האדונית גרה, אולי שם
הוא יוכל למצוא פתרון. כשהגיע הלילה המאוחר, הרוכל היה כבר עייף ורצה ללכת
לנוח לפני היום שלמחרת, לפני שהוא יצטרך להמשיך בדרכו.
הרוכל חשב בליבו, איפה אשן? ומכיוון שלא מצא לו מקום שבו הוא ירגיש בנוח
להיות בו, הוא הלך לישון הרחק מחדרה של האדונית.
למחרת, הרוכל קם מזיע ומתנשף, והוא הבין שעליו לשנות את הדרך שבה הוא חי.
הוא פתאום הרגיש את בגידתו באלוקים. הוא החליט להתחזק.
ימים לאחר מכן הרוכל הבין שאין לו יותר מה לעשות, כבר היה לו כל כך קשה עם
עצמו ועם רגשות האשם שהיו לו.
הוא רק רצה לסיים עם הכל, עם עצמו. הוא רצה לא להילחם יותר בעובדה שהוא
טעה, ושהוא צריך לתקן ולכפר על מה שקרה.
הוא הלך למקום שבו נמצאים סכיני הציידים של האדונית, ולסיים את חייו כמו
שהיא סיימה את שלה ואת של בעליה הקודמים.



לתקן משהו? להוסיף?