למה כולם מתנהגים כאילו יש היגיון בחיים האלה ?

למה ללמוד , לעשות מבחנים ,לנסות להבין נוסחאות בפיזיקה, לנתח כל דבר , להתעסק בלבוש , להתבייש לעשות דברים
כשאפשר פשוט לטייל , להכיר נופים חדשים , להפיץ אהבה ?

כאילו מי חשב לעצמו שהמרוץ עכברים הזה הוא היעוד שלנו בתור בנ אדם?

למה אני צריכה ללמוד למבחן כשהראש שלי חושב רק על חופש ואהבה ?
מבחינתי הייעוד שלי זה לאסוף צדפים מהחוף ולהכין מהם שרשרת .
היעוד שלי זה להכיר כל אדם על כדור הארץ כי בכל אחד יש קסם אישי .

שלא תבינו אותי לא נכון , אני הייתי הבן אדם הכי משקיע בלימודים שיש ואני עכשיו בכיתה יב ואני סתם ממשיכה להשקיע למרות שאין טעם לכל הציונים האלו . המהות שלי זה לא ללמוד באונברסיטה .

ואיך אני אמורה בדיוק להסביר לעבודה ולבית ספר שאני לא יכולה להגיע כי התעוררתי רוחנית ?