אתאיסטים מחפשים על משמעות החיים החומרית והדתיים על המשמעות הרוחנית?

שניהם לא מחייבים.

בתור אתאיסטית אני לא מחפשת שום משמעות, זה חסר טעם. פשוט תחיו את החיים שלכם במקום לבזבז אותם על מחשבות מטופשות כאלה

אתאיסטים בדרך כלל לא מחפשים משמעות הם בורחים ממנה.

נוטים כן

אם נגדיר אתחוסר הרדיפה אחר משמעות בעצמה כרדיפה אחת משמעות חומרית, משום שהרעיון של 'במקום לחשוב על זה, פשוט תחיה', אדם כזה יחיה לפי מה שהוא רוצה לחיות, כלומר- הוא רודף אחר רצונותיו, כלומר- הוא רודף אחר חומריותו. אבל הם לא מחפשים אותה, משמעות של 'חיפוש אחרי משמעות חומרית' הינה אדם שאין לו משמעות והוא מחפש אחת. את זה רוב האתאיסטים לא עושים, אלא הם טכנית מצאו אחת (אם היא משמעות 'משמעותית'? לא, אבל בעבורם זה לא משנה לרוב), וכנ"ל.

דתיים, ברמה העקרונית הם אמורים לחפש את המשמעות האלוקית, לא רק הרוחנית (אלא אם תחליפי דת בספיריטולאליזם זה אומר שפשוט יש מושג של רוחניות בעולם וממילא גם משמעות רוחנית, אבל זה לא מחייב שיש ישות עליונה, דת נכללת בספיריטואליזם אבל ספיריטואליזם אינו בהכרח נכלל בדת), כלומר, המשמעות ומילוי רצון ההנהגה העליונה (אני נמנע מהשימוש 'ישות עליונה' כי להגדיר את הבורא כ'ישות' ולא 'הנהגה' לחלק מהשיטות זה חיסרון באמונה, ש'ישות' זו הגדרה המגבילה את הבורא בשכלנו וממילא יש בזה חסרון אמונה, ובאמת הרבה מקושיות האתאיסטים שראיתי עד הדת נובעות מעצם הטעות הזו, לחשוב שהורא הוא ישות- entity (יש לזה באנגלית קונוטציה קצת שונה שיותר מדוייקת מהמושג 'ישות' בעברית שהוא קצת כללי יותר), ולא הנהגה, קונספט), הסתכלות לפיה אנחנו לא חיים בעבור עצמנו, אלא חלק ממערכת גדולה יותר ורצוננו צריך להתבטל לאותה מערכת במקומות שבהם הרצון שלנו לכאורה נראה כמנוגד לרצון ההנהגה העליונה.

אמנם זה רק התכלית הראויה לכלליות האדם, ורובנו גם כן לא הגענו אליה בשלימות, אמנם יש מדרגות מעליה ומתחתיה.

ובפועל רוב הדתיים יותר חיים אורח חיים דתי, מאשר חיים את הדת ממש, יש הרבה שחיים את הדת ממש, אבל אם נתייחס לרוב העולם, ולא רק ליהדות, רוב הדתיים של כלליות הדתות חיים כאתאיסטים עם זיקה דתית, כלומר- משמעות החיים שלהם חומרית אמנם יש להם ערך לרצון ההנהגה העליונה.
אם נתייחס ספציפית לדתיים היהודים בישראל (יתכן שזה מצוי בעוד דתות במקומות אחרים שאיני מכיר, הבאתי את היהדות בישראל כדוגמה) יותר מצוי שאנשים באמת 'חיים את הדת' ולא רק 'חיים עם הדת', כמו ששמעתי מאמריקאי אחד שאמר 'החילונים בארץ לרוב יותר אדוקים בדת מרוב הדתיים הרפורמים בארה"ב'. אבל כמובן שגם פה יש לא מעט מאידך שיותר חיים עם הדת ולא את הדת, ודבר זה הוא ספקטרום ולא שחור ולבן, ולכן אי אפשר לטעון מאיזה שלב בספקטרום אדם חי את הדת ולא רק עם הדת, אלא הכל בערך הסביבה שלו (וכן מצינו בלוט, שכשהיה בסדום היה נחשב לצדיק, אמנם אם היה הולך להיות עם אברהם היה רשע כי לעומתו הוא רחוק מלהיות צדיק).