חברה שלי מתמודדת עם הפרעות אכילה וכיאלו

גם לי יש כבר 3 שנים,בדרך היו תקופות חלשות יותר וחזקות יותר שיותר הרגשתי את זה בקיצר זה לא הכי מעניין לעכשיו.היא התחילה לדבר איתי על ההפרעות האכילה שלה הרבה לאחרונה,רק בחודשים האחרונים ואני ממש כועסת עלייה ומזכירה לה לאכול כל הזמן למרות כשבפועל אני יודעת שזה לא עובד,אני בעצמי מתמודדת עם זה עד היום מבלי שהחלמתי,ההפך,המצב שלי לאחרונה עם זה רק החמיר וההתנהגויות שהיו לי בתחילת ההפרעות רק חזרו אליי(והן היו קיצוניות)ובגלל שאני גם מתמודדת עם זה אני מנסה להשחיל מילים על זה שגם לי יש את זה ושאני מבינה את כל האמירות שלה.אבל היא כזה כיאלו מנפנפת את הבעיות שלי אם הבנתם אותי..היא כזה אומרת "אבל את לא באמת מבינה ", "מעולם המשקל שלך לא באמת הטריד אותך" וככה הקול שלי וההתמודדיות שלי לא נשמעות למרות שאני גם רוצה תמיכה וחיזוק.איך אני יכולה לשנות את המצב?אפילו אמרתי לה שהיא העיניין העיקרי פה אחרי כל זה שקולי לא נשמע כי אני יודעת שאני לא אעניין אותה.היא עוברת דברים קשים אני מודעת לזה אבל טיפה נפגעתי מהעיניין הזה,זה הגיוני שנפגעתי?אני כבר 3 שנים שם וכולם חיים את הימים שלהם כרגיל כשהעיניין אצלי לא פטור והצד שיכול להבין אותי פשוט מנפנף אותי.אני אוהבת אותה אבל קשה לי שהיא מקטינה את הבעיות שלי שהן דומות מאוד לשלה ושאני נשארת בלי תמיכה ממנה ככה ובכללי,החברים שלי שכחו שאני מתמודדת עם זה עד עכשיו