4 תשובות
לפנות להורים או לגורם מקצועי
או לתמוך בה לשאול אותה אם היא אכלה לא ללחוץ עלייה יותר מדי ואם ההורים לא יודעים על זה לנסות להגיד לה לספר וללכת לטיפול שיעזור לה לצאת מזה
לשלוח אותה לאכלנים כפייתיים oa
שמעתי שהם מצויינים. זה בהתנדבות.
שמעתי שהם מצויינים. זה בהתנדבות.
1. להראות לה שאת שם בשבילה ומוכנה לשמוע אותה ולתמוך בה ככל יכולתך, בלי לשפוט אותה או לנסות להיות עבורה דמות טיפולית במקום חברה.
2. לעודד אותה לפנות לגורם מקצועי שיוכל לעזור לה להתמודד עם הפרעת האכילה, ואם את רואה שהיא מעמידה את עצמה בסכנה ומסרבת לפנות לעזרה - לערב במצב אדם מבוגר שיוכל לעזור (גם נגד רצונה, ורק אחרי שאת מדברת איתה, מבהירה לה את השיקולים שלך ומודיעה לה שזה מה שאת עומדת לעשות אם היא לא תעשה את זה בעצמה).
3. לבדוק מדיי פעם מה שלומה ואיך היא מרגישה, בלי קשר לאוכל.
4. להיות רגישה בסיטואציות שמערבות ארוחות/שיח על אוכל/שיח על מראה/שיח על משקל וכדומה, כי את יודעת שהן מורכבות ומאתגרות עבורה ואחרים לא. את יכולה להראות לה שאת רואה את הקושי, ולנסות לתמוך ואפילו למצוא פתרונות.
*בתור אדם עם הפרעת אכילה.
2. לעודד אותה לפנות לגורם מקצועי שיוכל לעזור לה להתמודד עם הפרעת האכילה, ואם את רואה שהיא מעמידה את עצמה בסכנה ומסרבת לפנות לעזרה - לערב במצב אדם מבוגר שיוכל לעזור (גם נגד רצונה, ורק אחרי שאת מדברת איתה, מבהירה לה את השיקולים שלך ומודיעה לה שזה מה שאת עומדת לעשות אם היא לא תעשה את זה בעצמה).
3. לבדוק מדיי פעם מה שלומה ואיך היא מרגישה, בלי קשר לאוכל.
4. להיות רגישה בסיטואציות שמערבות ארוחות/שיח על אוכל/שיח על מראה/שיח על משקל וכדומה, כי את יודעת שהן מורכבות ומאתגרות עבורה ואחרים לא. את יכולה להראות לה שאת רואה את הקושי, ולנסות לתמוך ואפילו למצוא פתרונות.
*בתור אדם עם הפרעת אכילה.
אנונימית
באותו הנושא: