פריקה אני פשוט מיואשת

לפני ארבע שנים ההורים שלי התגרשו ,ולפני כמעט שנתיים עברנו לגור עם הבת זוג של אבא שלי והילדים שלה ( אחת 16 והשני 13)
אני גרה רק אצל אבא שלי כי יש לי שם חדר וגם אני יותר מחוברת אליו אבל אני רואה את אמא שלי כל יום למרות שהם גרים בערים שונות .
אבל בזמן האחרון אני כל כך סובלת אני מרגישה שדוחקים אותי הצידה כל דבר אבא שלי מעיר לי כי להם זה לא טוב , אני מדברת בקל בלילה שכולם ישנים זה לא בסדר אבל שהם מזמינים חברים ועושים רעש זה בסדר
כשהם משאירים כלים בכיור זה בסדר אבל שאני משאירה זה לא בסדר ,כל דבר לא טוב לו .
אני פשוט רוצה לעוף מהבית הזה כבר ,אני באמת כותבת את זה בדמעות כי נמאס לי.
אפילו שאני אומרת לו את זה אבל תמיד יש לו מה לומר להגנתם.
גם עברתי עיר בשבילם והתחלתי עבודה חדשה .
זה מרגיש שהוא חושב שהילדים שלה יותר טובים מאיתנו , וזה ממש כואב .
ואבא שלי עם כמה שאני אוהבת אותו הוא פשוט פרזיט הוא לא עושה כלום חוץ מלחתוך סלט בשישי בבוקר ,לא שוטף את הבית לא עושה כביסה אבל העיקר מתלונן שאני לא עושה את זה ,כאילו הנשים צריכות לעבוד גם בבית והגברים לא עושים כלום.
אני עובדת במשמרות ומתאמנץ כל יום גם ככה זה מעייף אז תן לי לנוח בבית לפחות.
אני באמת רוצה לעבור לגור לבד אני כל כך מחכה לזה אוף.