איך אתם מתמודדים עם כאב הלב בגלל מה שקרה לביבס?

פריקה, העלאת מודעות בקשר לנושא החטופים באופן כללי והבנה שזה משהו שכבר קרה ואין לנו דרך לשנות את מה שקרה

מהיום הראשון המשפחה הזאת נכנסה לי ללב ולראש, ברמה ששיניתי פה את התמונה והתחלתי להגיב יותר כדי להעלות מודעות.
כואב לי הלב ברמות, מרגישה בתור ג'ינג'ית שזאת השליחות שלי להמשיך הלאה ולהביא עוד ג'ינג'ים לעולם ולהראות שהם לא ימחקו אותנו.

וואלה מפתיע אבל עד כמה שזה עצוב זה לא מפריע לי בחיים ולא ככ מזיז לי

מתפללת שהם למעלה וטוב להם

אני חושב שמי שעדיין יש לו את הכח לבכות על זה צריך להודות לה'... אני אישית כבר מתחיל פשוט לא לחשוב על זה...

כל המלחמה הזאת הייתה מלאה בטרגדיות