מה אתם חושבים על השיר שכתבתי על השביעי לאוקטובר?

לאוקטובר
בבוקר שקט, השמש זרחה,
פסטיבל נובה, מוזיקה ושמחה.
רוקדים בטבע, לבבות פתוחים,
לא ידעו שצללים מתקרבים.

השביעי לאוקטובר, יום של כאב,
זיכרונות נצרבים בלב.
נובה הפכה מזירת ריקודים,
למקום של דמעות וגעגועים.

אש ועשן, צעקות ויריות,
חיים נקטעו ברגע, בלי התראות.
חטופים נלקחו לאדמה זרה,
בתנאים קשים, תקווה נשארה.

השביעי לאוקטובר, יום של כאב,
זיכרונות נצרבים בלב.
נובה הפכה מזירת ריקודים,
למקום של דמעות וגעגועים.

בבתים דולקים נרות זיכרון,
משפחות כותבות בכאב המון.
על יקיריהם שאינם עוד כאן,
ועל אלו ששבו, אך הלב נרעד.

השביעי לאוקטובר, יום של כאב,
זיכרונות נצרבים בלב.
נובה הפכה מזירת ריקודים,
למקום של דמעות וגעגועים.

המדינה כואבת, מחבקת את כולם,
זוכרת את הנופלים, את אלו שנעלמו בזמן.
מתפללים לשלום, לעתיד טוב יותר,
שלא נדע עוד צער, שלא נחווה עוד שבר.

השביעי לאוקטובר, נחרט בזיכרון,
יום של כאב, של אובדן המון.
אך מתוך האפלה, נקום מחדש,
ביחד נבנה עתיד של תקווה ואש.