תגידו באמת הדימיון של הגיוס הוא כזה ורוד או שזה סתם לחיות בסרט?

כאלה ש ביב ולא מעטים מדמיינים את הגיוס כמשהו חוויתי - שהם הולכים להכיר את אהבת חייהם שם, וחברים לכל החיים.
לדעתי זו סתם לחיות בבועה של ילד עם חלומות מתוקים שבסוף יתפוצצו לו בפרצוף. אני ממש לא מתלהבת להתגייס..להפך. אני רק מדמיינת כמה שהולך להיות לי קודר, כל היום להיות סגורה בבסיס, עם אנשים שסבבה לי איתם ולא מעבר וחלקם רק מתה שיעופו לי מהפרצוף בלי להכיר מישהו חמוד. ורק בא לי את הבית שלי.
הלוואי שאני אגלה שאני טועה בסוף . מישהו שעבר את זה מסכים?