כתבתי משהו קצר אחרי שסיימתי לבכות בהיסטריה, מה דעתכם?

יפה. יש לזה מקצב טוב, איך שבהתחלה השורות באותו אורך ואז כשהשורה של "בכיתי כל כך חזק" מפסיקה לחזור אז גם השורות מתחילות להיות באורכים קצרים והשיר נכנס למים סחרור שמסתיים במילים "וכך לא הייתי לבד יותר" וזה נותן תחושה כמו שהבכי נגמר ויש מין תחושה כזאת של השלמה

שואל השאלה:
תודה^
וטלית שכולה, אהבתי ממש

ממש שיר מדהים. אני גם יכול להמשיך להסביר, זה שהמילה "כך" מופיעה בשורה לבד זה גאוני, זה יוצר מין תחושה של עצירה לרגע שממש גורמת לדמיין איך ברגע הזה כביכול הבכי מפסיק והעלילה נפתרה

שואל השאלה:
נכון, מדויק
כמו עצירת נשימה רגע לפני אנחת רווחה

מאוד אהבתי הכיוון שהבאת

שייקספיר