כתבתי מגילה לחברה יש מצב אתם אומרים לי אם זה בסדר?

כשאני איתך אני תמיד יוצאת עם הרגשה שיש לך משהו יותר מעניין לעשות, תמיד כשיוצא מצב כשאת איתי בבית הספר את ישר תברחי ממני בשניה שנפתחת לך האופציה להיות עם חברה אחרת,עזבי זה אפילו לא כשנפתחת לך האופציה למה זה תמיד "איפה נטע" או "איפה אווה" כשאת איתי לבד ואני בטוחה שזה אף פעם לא "איפה טליה" כשאת לבד איתם.
תמיד כשאת איתי לבד בהפסקות או סתם באיזור של בית הספר את ישר תפתחי את הטלפון בשביל לסמס לנטע או לאווה "איפה את?" ובורחת בשניה שהן עונות, אבל כשאני שואלת איפה בהפסקות את תעני לי רק אחרי איזה עשר דקות,ואני בטוחה שאת לא תברחי מאותה חברה בשביל להיות איתי כי למה באמת שתעשי את זה נכון?
ותאמת שזה מוזר שזה בה ממך, את תמיד אומרת לי שאת לא סובלת להרגיש פחות ממישהו אחר אבל וואלה ככה את גורמת לי להרגיש מהיום הראשון
זה בסדר שיש לך חברות שאת מעדיפה ומרגישה קרובה יותר עליהן יותר אני מבינה לגמרי אבל פאק זה פשוט זלזול . ועוד במיוחד שזה בא מבן אדם שיוצא איך זה מרגיש
אני מרגישה שאני צריכה בכוח למצוא על מה לדבר איתך בשביל שתרצי להיות איתי ולדבר איתי.
אני מרגישה ככה כבר מהיום הראשון שנהיינו חברות, חשבתי שאם הזמן זה יעבור כי אנחנו דיי קרובות לא?
רציתי לדבר איתך על זה כבר יחסית די הרבה זמן אבל היום זה כבר פשוט היה חוסר כבוד. עזבי את זה שכל ההפסקה ברחת ממני ובדקת כל שניה אם אווה ענתה לך או לא
כשאני שאלתי אותך היום אם את רוצה לעשות משהו אחרי בית ספר אמרת לי שלא בא לך ואין לך כוח (זה מובן לא לכולם תמיד יש כוח להפגש) אבל מוזר שבשניה שראית את אווה פתאום לא בא לך לראות את החדר מוזיקה ופתאום יש כן יש לך כוח להפגש
תכננתי לדבר איתך על זה היום או בסליפ אובר שתכננו לעשות, זה גם למה ממש התבאסתי שזה לא יצא לפועל
אני מצטערת שזה יוצא ככה אבל אני לא חושבת שאני יכולה לשמור את הרגשות שלי לעצמי יותר