מה אומרים על הקטע כתיבה הזה?

שיעמם לי אז כתבתי מהלב






אתה לא באמת רוצה אותה, נכון?
זה האגו שלך שמדבר, זה הפספוס, ההחמצה הזאת
התחושה שהיה לך משהו בידיים והוא הלך.
אבל אתה לא יודע באמת אם הוא בכלל היה לך אי פעם בידיים.
אתה לא יודע.
אז אתה ממשיך לחשוב שאתה יודע,
שזה מה שהיה צריך לקרות, וכל החרא הזה.

אתה אף פעם לא רצית אותה, אתה רצית את זה איתה,
אתה הרגשת משהו, אתה אהבת אותה, אמרת לה מילים שלא אמרת לאף אחת אחרת.
זאת אומרת, אהבת מה שחשבת שהיא, אולי לא באמת הכרת אותה, אז איך בכלל תאהב?
מה אם סתם ציירת, דמיינת אותה יפה יותר? אותך יפה יותר? אתכם יפים ביחד?
אולי בעצם לא היה שום יופי מעולם
אולי זה השעמום,
התחושה הזאת של הריגוש,
התחושה הזאת של וואלה גם לי מגיע, גם לי מגיע להרגיש, גם אני יכול להשיג מה שבאלי.
אולי זרקת את עצמך בסרט רומנטי חסר גבולות ומההתחלה היית הנאהב עד שכבר שכחת מה זה לאהוב?
אולי היא סתם ז!נה שהשתמשה בך כי לה היה משעמם
אולי לשניכם היה משעמם וזהו?
אבל זה לא הגיוני להרגיש דברים כאלה, מסתם משחק, שעמום.
ואולי הכל היה יכול ללכת מושלם אם רק היית









אולי, ואולי לא.