9 תשובות
מה
מבינה לליבך שלא תוכל להיות אמא אנונימי
אבל לא היית יכול להיות אמא בכל מקרה
אבל לא היית יכול להיות אמא בכל מקרה
זה לא נכון זה שיש לך אוטיזם לא אומר שלא תהיא בזוגיות או תהיא אמא מאיפה הבאת את זה כולה אוטיזם קל
אין לך ממה להתבאס, אצל בנות האוטיזם לא מורגש כאשר האוטיזם קל או על הגבול.
ואם יש לך, איך חיית עד היום? זה לא אמור להשפיע על הסדר יום שלך. אוטיזם כן יקשה עלייך בדברים מסוימים, ולכן תצטרכי להשקיע קצת יותר מהאדם הרגיל בנושאים החברתיים והבנה של האחר.
ואם יש לך, איך חיית עד היום? זה לא אמור להשפיע על הסדר יום שלך. אוטיזם כן יקשה עלייך בדברים מסוימים, ולכן תצטרכי להשקיע קצת יותר מהאדם הרגיל בנושאים החברתיים והבנה של האחר.
מה ה ק ש ר?
את יכולה להיות אמא וחצי (לא באמת, ביטוי אנשים) ואוטיזם לא קשור לזה מי אמר לך את השטויות האלו?
פשוט הסיכויים שלילד יהיה אוטיזם גבוהים יותר.
ולמה שאף אחד לי ירצה אותך? את נשמעת לי אחלה אישה וזה גם רק אוטיזם קל זה לא משנה הרבה... אם לא תחשבי על זה יש סיכוי שאפילו תשכחי מזה. כל עוד שחושבים על זה יותר ככה זה יותר משפיע (מניסיון)
את יכולה להיות אמא וחצי (לא באמת, ביטוי אנשים) ואוטיזם לא קשור לזה מי אמר לך את השטויות האלו?
פשוט הסיכויים שלילד יהיה אוטיזם גבוהים יותר.
ולמה שאף אחד לי ירצה אותך? את נשמעת לי אחלה אישה וזה גם רק אוטיזם קל זה לא משנה הרבה... אם לא תחשבי על זה יש סיכוי שאפילו תשכחי מזה. כל עוד שחושבים על זה יותר ככה זה יותר משפיע (מניסיון)
^^לא תמיד, יש כאלה שדווקא אין להם בעיות חברתיות, מכירה כמה כאלו
^הבעיה באוטיזם זה התקשורת שלו עם האדם האחר, מה שיוצא את הבעיות החברתיות. אלא שהם עם אוטיזם קל או על הגבול זה כמעת ולא מורגש, ואם הם מטפלים בזה זה בכלל ולא מורגש. לכן סביר להניח שפגשת כאלו, לי יצא לפגוש גם כאלו (זה לא כל כך נדיר, במיוחד היום שעושים הרבה אבחונים). בכללי אצל בנות, כל התסמינים החברתיים של אוטיזם הם פחות מורגשים מאשר אצל בנים.
^דווקא מכירה בן אחד שלקח לי שנה וחצי להבין שיש לו אוטיזם, לפני כן אמרתי את זה בצחוק לחברה שלי ואז שכחנו מזה כי זה לא היה הגיוני בעליל.
בכלל הסיבה היחידה שבגללה חשבתי על זה היא שאמרו לי שיש לנו 3 ילדים עם אוטיזם בכיתה, אני אחת מהן והשניה היא חברה שלי לשעבר, אז לקחתי על עצמי משימה, למצוא את השלישי.ת, וככה חשדתי בכל אחד (לא לא משעמם לי בחיים (אוליי קצת), פשוט רק רציתי לעזור) וגיליתי את זה רק אחרי שחקרתי עוד קצת וגיליתי שהוא נמצא בקבוצה בבית ספר של ילדים עם אוטיזם שגם אני נמצאת בה - אבל רק לבנים.
קיצ לא ראו את זה עליו בכלל, ואותו דבר לגבי חברה שלי לשעבר.
ככה גם עליי, וזה למה גילו לי אוטיזם לפני פחות משנה וזה כי אמא שלי (הגאונה הזאת) הייתה לחוצה כי הייתי לבד בהפסקות וכל זה...
וואי זה מה זה ארוך מה עובר עליי עם השאלות ותשובות בזמן האחרון..
בכלל הסיבה היחידה שבגללה חשבתי על זה היא שאמרו לי שיש לנו 3 ילדים עם אוטיזם בכיתה, אני אחת מהן והשניה היא חברה שלי לשעבר, אז לקחתי על עצמי משימה, למצוא את השלישי.ת, וככה חשדתי בכל אחד (לא לא משעמם לי בחיים (אוליי קצת), פשוט רק רציתי לעזור) וגיליתי את זה רק אחרי שחקרתי עוד קצת וגיליתי שהוא נמצא בקבוצה בבית ספר של ילדים עם אוטיזם שגם אני נמצאת בה - אבל רק לבנים.
קיצ לא ראו את זה עליו בכלל, ואותו דבר לגבי חברה שלי לשעבר.
ככה גם עליי, וזה למה גילו לי אוטיזם לפני פחות משנה וזה כי אמא שלי (הגאונה הזאת) הייתה לחוצה כי הייתי לבד בהפסקות וכל זה...
וואי זה מה זה ארוך מה עובר עליי עם השאלות ותשובות בזמן האחרון..
זה לא משנה.
קודם כל, גם אם את תאובחני - זה לא משנה את מי שאת. אם עד עכשיו לא הייתה בעיה, כל עוד את לא נותנת לאבחון להיכנס לך לראש ולהשפיע עלייך ועל ההתנהגות שלך - הוא לא ישנה כלום.
וכמו שאמרו, אוטיזם בתפקוד גבוה באמת פחות נוכח ומשפיע אצל נשים, אז בכלל.
וגם אם את באמת אוטיסטית בתפקוד גבוה, וגם אם זה נוכח בהתנהגות שלך - את עדיין לגמרי תוכלי להיות בזוגיות ולהיות אמא. בתפקודים נמוכים יותר זו הופכת להיות בעיה, אבל יש המון אוטיסטים בתפקוד גבוה שמנהלים משפחה מתפקדת לחלוטין ומאושרת, שיש להם בן או בת זוג וילדים. האוטיזם לא אמור למנוע ממך את זה. הדרך היחידה שבה הוא יעשה את זה הוא אם הוא יגרום לך להיות תבוסתנית ולהאמין שאת לא יכולה. זאת ההשפעה הגרועה ביותר שהוא יכול לעשות לך מהבחינות האלו בתפקוד גבוה, לגרום לך *לחשוב* שאת לא מסוגלת. וברגע שאת חושבת את זה, ברגע שאת מאמינה שאין לך סיכוי, את דופקת והורסת את הסיכוי שיש לך. את עושה את זה לעצמך, לא האוטיזם.
ואני לא אומר שהוא לא יקשה, אני לא אומר שהוא לא ישפיע גם בלי זה. אני לא מנסה לומר שאת סתם מתלוננת, ואני מצטער אם זה יוצא ככה - אני מבין את הקושי. אבל את צריכה לזכור שהאבחון לא משנה כלום, ושאת לא האבחון. את בדיוק אותו אדם שהיית לפני שהבנת את זה, זה לא שינה כלום. יש לך את אותם קשיים שהיו לך קודם, ויש לך את אותן יכולות. אל תגבילי את עצמך רק בגלל האבחון, אל תתני לו להגדיר אותך ולשים לך מגבלות ומחסומים דמיוניים. אל תקשיבי לאנשים שאומרים לך שאת לא יכולה לעשות דברים בגללו. תביני לבד, בלי קשר אליו ובלי מה שאחרים חושבים עלייך עם קשר לאבחון ובלי קשר לאבחון, מה את מסוגלת ולא מסוגלת לעשות - ותאמיני בעצמך. יכול להיות שאת באמת אוטיסטית בתפקוד גבוה, ויכול להיות שזה יקשה או אפילו ימנע ממך לעשות דברים מסוימים (למרות שבתפקוד גבוה הוא לא אמור לעצור אותך מלעשות שום דבר, רק להקשות. אבל זה לא מוחלט, יכול להיות שהוא כן יעשה את זה) - אבל אל תתני לזה להיכנס לך לראש. אל תעצרי את עצמך מלנסות לעשות משהו, להשיג משהו, שאת רוצה רק כי את מאמינה מלכתחילה שאת לא תצליחי. אם לא תנסי, אם תחליטי מראש שאת לא יכולה, את בטוח לא תצליחי.
אני מצטער אם זה נשמע קלישאתי או נדוש, אבל המיינדסט שלך בדברים האלו הוא באמת הדבר הכי קריטי וחשוב. עם ניסוח כמו "יכול להיות שיש לי אוטיזם קל", אני מתקשה להאמין שהוא באמת יגביל אותך במובן הזה (או ברוב המוחלט של המובנים). רק יקשה, וגם זה ממש לא בטוח. אבל אני לא מכיר אותך, אני לא יודע איך את מתנהגת ומה את יכולה או לא - רק את יודעת. והאבחון והגדרות כאלו לא צריכים להשפיע בשום צורה שהיא על זה.
קודם כל, גם אם את תאובחני - זה לא משנה את מי שאת. אם עד עכשיו לא הייתה בעיה, כל עוד את לא נותנת לאבחון להיכנס לך לראש ולהשפיע עלייך ועל ההתנהגות שלך - הוא לא ישנה כלום.
וכמו שאמרו, אוטיזם בתפקוד גבוה באמת פחות נוכח ומשפיע אצל נשים, אז בכלל.
וגם אם את באמת אוטיסטית בתפקוד גבוה, וגם אם זה נוכח בהתנהגות שלך - את עדיין לגמרי תוכלי להיות בזוגיות ולהיות אמא. בתפקודים נמוכים יותר זו הופכת להיות בעיה, אבל יש המון אוטיסטים בתפקוד גבוה שמנהלים משפחה מתפקדת לחלוטין ומאושרת, שיש להם בן או בת זוג וילדים. האוטיזם לא אמור למנוע ממך את זה. הדרך היחידה שבה הוא יעשה את זה הוא אם הוא יגרום לך להיות תבוסתנית ולהאמין שאת לא יכולה. זאת ההשפעה הגרועה ביותר שהוא יכול לעשות לך מהבחינות האלו בתפקוד גבוה, לגרום לך *לחשוב* שאת לא מסוגלת. וברגע שאת חושבת את זה, ברגע שאת מאמינה שאין לך סיכוי, את דופקת והורסת את הסיכוי שיש לך. את עושה את זה לעצמך, לא האוטיזם.
ואני לא אומר שהוא לא יקשה, אני לא אומר שהוא לא ישפיע גם בלי זה. אני לא מנסה לומר שאת סתם מתלוננת, ואני מצטער אם זה יוצא ככה - אני מבין את הקושי. אבל את צריכה לזכור שהאבחון לא משנה כלום, ושאת לא האבחון. את בדיוק אותו אדם שהיית לפני שהבנת את זה, זה לא שינה כלום. יש לך את אותם קשיים שהיו לך קודם, ויש לך את אותן יכולות. אל תגבילי את עצמך רק בגלל האבחון, אל תתני לו להגדיר אותך ולשים לך מגבלות ומחסומים דמיוניים. אל תקשיבי לאנשים שאומרים לך שאת לא יכולה לעשות דברים בגללו. תביני לבד, בלי קשר אליו ובלי מה שאחרים חושבים עלייך עם קשר לאבחון ובלי קשר לאבחון, מה את מסוגלת ולא מסוגלת לעשות - ותאמיני בעצמך. יכול להיות שאת באמת אוטיסטית בתפקוד גבוה, ויכול להיות שזה יקשה או אפילו ימנע ממך לעשות דברים מסוימים (למרות שבתפקוד גבוה הוא לא אמור לעצור אותך מלעשות שום דבר, רק להקשות. אבל זה לא מוחלט, יכול להיות שהוא כן יעשה את זה) - אבל אל תתני לזה להיכנס לך לראש. אל תעצרי את עצמך מלנסות לעשות משהו, להשיג משהו, שאת רוצה רק כי את מאמינה מלכתחילה שאת לא תצליחי. אם לא תנסי, אם תחליטי מראש שאת לא יכולה, את בטוח לא תצליחי.
אני מצטער אם זה נשמע קלישאתי או נדוש, אבל המיינדסט שלך בדברים האלו הוא באמת הדבר הכי קריטי וחשוב. עם ניסוח כמו "יכול להיות שיש לי אוטיזם קל", אני מתקשה להאמין שהוא באמת יגביל אותך במובן הזה (או ברוב המוחלט של המובנים). רק יקשה, וגם זה ממש לא בטוח. אבל אני לא מכיר אותך, אני לא יודע איך את מתנהגת ומה את יכולה או לא - רק את יודעת. והאבחון והגדרות כאלו לא צריכים להשפיע בשום צורה שהיא על זה.
באותו הנושא: