אם לכל דבר יש סיבה מה הייתה הסיבה הראשונה? ולמה היא התקיימה ללא סיבה?

אתה מניח שכל דבר בעולם קיים מסיבה או מתוך סיבה. לפני שאפשר לענות על השאלה שלך, צריך לבחון אם ההנחה הזו נכונה.

זה נכון שרוב הדברים שאנחנו מכירים נובעים מתוך סיבה כלשהי, אבל זה לא מחייב שכל דבר חייב סיבה.
ייתכן מאוד, או לפחות ניתן לדמיין, שהיקום פשוט קיים מעצם היותו, ללא סיבה. ואם הכוונה שלך להוביל מכאן לטענה על קיומו של בורא, חשוב לשים לב שלפי אותו היגיון גם הבורא עצמו חייב סיבה לקיומו, ואז ניכנס לשרשרת אינסופית של סיבות.
לכן, המסקנה שניתן להגיע אליה היא שאולי עדיף פשוט להניח שהיקום עצמו הוא הנקודה שבה השרשרת הזו נעצרת, בלי סיבה קודמת.

מי אמר שלכל דבר יש סיבה? אף אחד לא יודע את זה

אלוהים

אין לשום דבר סיבה
נדיר מאוד וזה רק במונחים אנושיים
לחשוב שיש סיבה מבחינתי זה מטופש

נתחיל מזה שאם גורם הוא דבר שקיים, אז הוא לא יכול להיות קיים איפה שאין קיום.

בנוסף, גורם כמו סיבה זה לא משהו שקיים. זה אבסטרקציה שקיימת רק במוחינו, ואנחנו טועים וחושבים שבעולם יש סיבות וגורמים שקיימים בנפרד למציאות הפיזית, אבל שום דבר לא קיים בנפרד למציאות הפיזית. אלו בסך הכל ניורונים וגלי חשמל במוח.

הזמן הוא יחסי לצופה, כמו שהוכיח איינשטיין וכמו שטען אריסטו בתקופתו.

לולא צופה, אין זמן.

אנטי
ואיך זה נוצר?
צירוף מקרים
זאת הייתה הכוונה שלי אם זה לא היה ברור

סיבה קיימת רק כנגזרת של דבר מסוים אשר קיים. סיבות לא קיימות כשלעצמם. אין סיבות מרחפות באוויר בעולם, יש רק עצמים.

לכן, הסיבה הראשונה תלויה רק בדבר הראשון שהיה קיים, וכתוצאה ממנו נובעים כל הדברים אחרים.

מה זה הדבר הראשון הזה שהיה קיים? הקיום עצמו. או במילים אחרות - היקום עצמו.
אם היקום קיים, אז ממנו נובעים כל הסיבות. מה היה לפני שהקיום היה קיים? שום קיום, שום דבר לא היה קיים. כולל אלוהים או כל דבר שאפשר לחשוב עליו שיכול להיות קיים. לפיכך המסקנה האפשרית היחידה היא שהקיום תמיד היה קיים. וזה אקסיומה - משפט אשר מוכיח את עצמו.