למה מצפים ממני כל כך לאהוב את החטופים ולהרגיש אשמה שהם שם?

אחות מה

ברו

נראלי משהו בך לא בסדר

בריאות

מי טו

מזל שאת אנונימית לפחות

אף אחד לא מצפה ממך לאהוב אותם
מצפים מאנשים להבין שזו סיטואציה שאנשים איבדו את היקרים להם מכל לשבי שבו הם גוועים לאט לאט
וזה נורא.
מצפים לחמלה.

עצוב לשמוע

שואל השאלה:
לא הכרתי אותם אני לא מבינה מה אני אמורה להרגיש
בסדר אני טחפה עצובה אבל לא מעבר לזה

סבבה לא אמורים להגיד את זה

אמפתיה שלום

תתארי מה עובר אצלם והמשפחות שלהם

אז לא לכתוב שאלות מפגרות כמו אלה זה כבר התחלה

שואל השאלה:
אוקיי אבל זאת לא אשמתי
אני לא יכולה לשבת ולהיות עצובה על אנשים שגם אני לא מכירה
הם זרים לי

אז לא יודע מה להגיד לך זה לא קשור למי הם בשבילך

שואל השאלה:
עוזי
מה מפגר פה?
איך אתה רוצה שאני הרגיש?

זה מה שעושים להם ואיך חטפו אותם והמשפחה שלהפ

לא ביקשו ממך להיות עצובה ולבכות איתם

לא נראלי אני צריך להסביר את עצמי עוד

שואל השאלה:
עוזי
זה מרגיש ככה
כל הדגובות שלכם ככה.

כי אם זאת הייתה אמא שלך?

שואל השאלה:
אבל היא לא זאת הנקודה

את מזכירה לי בדיוק אנונימית אחרת

אתה זה שמפגר מה אתה שולף את ה"תתארי מה עובר על המשפחות שלהם" אם היא הזכירה שלא מעניין אותה מה עובר על המשפחות שלהם

היית רוצה שלאנשים יהיה אכפת ויהיו אמפתיים כלפייך אם זו הייתה את?

ברא לכי לשתות חלב ותלכי לישון על האף

unidentified רק בריאות

שואל השאלה:
אבל זה לא קשור כי הם לא מכירים אותי הנקודה היא שהם זרים לי לגמרי אני לא יודעת מי הבן אדם

לא מבין אותך אבל יאללה

לא כי אני לא מסכנה

נשמע שכן דווקא

למה אתה שומע את הקול שלי דרך סטיפס עכשיו

ואלה יכול לדמיין תקול שלך

מה אני עושה פה בעצם הסביר טוב

זוהי דרך ממש צרה לחשוב, כאילו ברור שרובנו לא באותה רמה של לחץ או של דאגה יומיומית כמו של משפחות החטופים, אבל המינימום זה שלפחות יהיה לנו אכפת, כי זה גם לא אשמתם שהם נחטפו, ולצאת מנקודת הנחה שאם לא הכרת את הבן אדם אז ז*ן על זה זה פשוט אינטלגנציה רגשית ממש נמוכה

או הסבירה לא יודע

שואל השאלה:
מה אני
ליטרלי כתבתי שעצוב לי שהם שם
ליטרלי כתוב

לילט עניתי כמו שעניתי כדי לקבל פרח ולא מעניין אותי בזין של האנונימית על הדעות של אנונימית

לא תאמת שלא כתוב

כנראה את לא מרגישה חלק מהעם שלנו ולכן גם לא אמפתיה כלפיהם. לא אשמתך, פשוט תוצאה של חינוך כושל

שואל השאלה:
אה אופס התבלבלתי עם תגובה אחרת שלי.
אבל ברור שטיפה עצוב לי אבל מרגיש שמצפים ממני ממש לרצות שהם יחזרו ולהרגיש אשמה כל יום

אף אחד לא ביקש שתרגישי אשמה לגבי זה, אין בזה שום היגיון

שואל השאלה:
ככה זה מרגיש
כולם סביבי עצובים ואומרים "אוי זה נורא שהם שם"
ואני לא מרגישה כלום

מצפים ממך שתהיה לך אמפתיה, אין קשר לאשמה

שואל השאלה:
אבל אני לא מסוגלת להרגיש אליהם כלום

אולי את סוציופתית מה אני אגיד לך

שואל השאלה:
אני בספק אתה יודע?
אני חושבת שזה פשוט הגיוני

אוקיי

גם לי לא אכפת מהן אנשים מתלהבים מהעיסקה הזאת כאילו הם זכו בלוטו, מתלהבים שמחזירים חטופות

לפי דעתי את לא חייבת לאהוב אותם. אבל כן יש ציפייה שמובנת בעיניי מכל מי שחי בישראל לגלות אמפתיה למצב שבו חלק מאיתנו נמצאים בעזה יותר משנה, בתנאים נוראיים. אז ה"אהבה" שאת מדברת עליה באה קצת יותר ממקום של דאגה.
אני לפחות מעמידה את עצמי בנעליים שלהם מדמיינת אותי שם בפעולות פשוטות של היום יום שנמנעות מהם וזה גורם לי להבין כמה הם צריכים לחזור מהר. המחשבה על זה שהם אנשים בדיוק כמוני עם אותם צרכים ואפילו חלקם עם יותר צרכים גורם לי להבין את האבסורד ומגביר את הרצון שהם יחזרו כבר.
אבל לא כולם יכולים להרגיש את זה. וגם לחוות איזשהו ניתוק של "רגע אבל אני לא מכירה אותם" זה הגיוני.
למרות שמסתבר שלא דואגים רק למי שמכירים:(

כי מתעללים בהם זה כמו שלא תרגישי אשמה עם חיילים מתים בעזה