האם ניתן להעלות על הדעת שאדם יטפח קיום רוחני, תחושה חיצונית של חיבור למשהו גדול יותר

היטלר לדעתך מוסרי?^

ודאי, ליהודי יש נפש אלוקית ונפש בהמית.

שואל השאלה:
אבל תמיד יש את הרצון להיצמד לערכים ולפעולות מוסריות, אדם רוחני יודע מתי המעשים שלו סותרים את הרוחניות והערכים שלו, ולומד מהם.
השאלה שלי היא יותר ספציפית על אדם שרוחני אך בו זמני יכול להתנהג בצורה שטנית

כי בתור יהודי, זה קשה מאוד להתגבר על הנטיה השלילית של הנפש.
יש לנו שתי נפשות ששתיהן מאוד חזקות ותמיד נלחמות זו בזו.
זו עבודה קשה מאוד.

שואל השאלה:
את צודקת אבל בכל זאת, אני שואלת על אדם שהוא רע ממהותו ולא אדם שעושה טעויות או שיצר הרע משתלט עליו, את מבינה?

תמיד אני אוהב לומר, שקודם כל צריך להגדיר רע, או זדון. קודם כל צריך לומר שהאדם הזה פשוט הולך נגד עקרונות הנחשבים לרעים בעיני החברה שהוא חי בה. אני חושב שזה מה שאנשים אומרים כל הזמן 'אני אעשה מה שבא לי', רק 'האדם המדבק עצמו בדבר עליון כלשהו ואומר 'אני עושה מה שבא לו, רצונו הוא רצוני' וככל שידבק ברוחניותו יותר, כל פחות יאמר 'אני עושה מה שבא לי' ויותר יאמר 'רצוני הוא רצונו'.

אם נאמר שהרע (אפילו חלקו) הוא מהותי ולא סובייקטיבי או אבוציונלי (שסובייטיביותו תוכיח על היותו להבל ודמיון התלוי בזמן ובמקום, ואבוציונליותו תוכיח על היותו נצרך בעבר לקיום, אך זה אומר שהקיום עצמו אינו בהכרח נצרך ומחדל הקיום אינו רע, ממילא אין באמת דבר כזה רע וחזרנו למוסר החברתי-סובייקטיבי), אזי זה כופף את הדבר בו אדם מדבק עצמו גם כן לטוב ורע, ואז זה יהיה תלוי אם האדם מדבר עצמו בדבר רוחני הנכלל בגדר הרע או בגשר הטוב (בעולם העתיק היה מצוי דבר זה בעבודות אלילים, שהיה לך את אלו שהלכו בדרך האלים הטובים ובדרך האלים הרשעים, או כמו בתרבות הסינית שם היה את המודאו או שייאדואו. וכן מוהר"ן מביא במעשה י"ג מסיפורי מעשיות כמה כתות, רובם טעו, אחת הלכה בדרך כשרה אך לא הייתה עם האמת, ורק אחת מהן הייתה עם האמת. אמנל בין הכתות הטועות שם הביא כת 'כת המרצחים', שסברו שצריך לרצוח ושמו להם לראש ומנהיג ילד שרצח את שני הוריו באכזריות. אכן זה רק מעשה שהוא סיפר, והמעשיות לא קרו כפשוטם. אמנם הוא כתב שהכתות הללו הם מבוססות על כתות שהיה בעבר ביהדות, ואף הכת הנ''ל של המרצחים מבוססת על קהילה יהודית שנכחדה שסברו שמצוות ה' לרצוח, והיה להם חכמות גדולות וסברות רבות למה זה ציווי ה' לרצוח, רק בעבור הרציחה ותו לא וכו'...)

תשמעי כל אדם שיש לו תפקיד או קיום רוחני צריך להתנהג בהתאם,מבלי למעוד בערכים ובמוסר שמצופה ממנו.
אבל בדרך כלל מהאנשים האלה מגיעות ההפתעות הכי לא צפויות וכן זה יצר הרע
מה שיוצר סתירה בין האדם שהוא אמור להיות לבין מה שהוא באמת

ברור שזה לא סותר

שואל השאלה:
לא הייתי מציגה את זה כ"ברור", ואם זה לא סותר אז אשמח אם תסביר את עמדתך ותביע את דעתך. הרי לא הייתי שואלת שאלה שהתשובה שלה מובנת מאליה.^

שואל השאלה:
תודה רבה לך:)
השאלה היא האם אפשרי שאדם יהיה רוחני ובו זמנית לבצע פעולות שסותרות את עקרונות הרוחניות שבהן הוא מאמין או אפילו יותר נכון, יותר מקושר לשאלה, להיות אדם רע^^^

אני חושב שזה חסר צורה וזה מעבר לגבולות המחשבה.

אבל לדעתי כן

כן, יש כמה דרכים לפתח את הרוחניות

לא הבנתי את השאלה שלך. מצד אחד את טוענת שקיום חיצוני דורש תחושה חיצונית, ולאחר מכן את שואלת על העצמי הרוחני.
או שהרוח של האדם נובעת מתוכו, או שהיא חיצונית לו.

בכל מקרה אדם שמחובר לרוח שלו, לא יכול להיות בו-זמנית בעל אופי "זדוני" שמנוגד לרוח האישית שלו. זה יהיה סתירה. אדם הוא רק עצמו

כמובן. נדירים האנשים שעושים דברים רעים עם האמונה שמה שהם עושים זה רע, או שהמטרה לא שווה את האמצעים. אנשים גם יכולים לחשוב שבגלל שהם רוחניים הם טובים יותר מאחרים, ולכן יש להם זכות לעשות את הדברים האלה. מוסר זה דבר סובייקטיבי, ולכן מאוד קל עבור אנשים לעשות דברים שנתפסים כמחרידים בחברה של היום בלי לראות אותם ככאלה.