בוקר טוב אנשים, כתבתי משהו. אשמח לשמוע את דעתכם. (לאנשי צבא/מכירים אנשים כאלה )איך הכתיבה?

זה די מטורף

איך ישר אחרי התיכון
מבלי ידע נכון
אני צועדת בלית ברירה
לעבר משהו שיותר גדול ממני
לעבר מערכת שתולשת אותי מהחיים
זורקת אותי כאבן, בחוף פלמחים
לעבר משהו, שהוא די מטורף
שאנשים מבחוץ לא חוו
ולא יבינו איך זה להיות מוקף
במיליון אנשים שעשו את אותו הדבר לפני
מבלי לשים לב
זה די מטורף, שבחוץ,
ישר אחרי התיכון, הם הולכים ללמוד בקולג
עם מלא אנשים, אבל בלי אותם חוויות
עם מגוון ענק של מורים, שלהם אין משהו שונה לספר
על החיים
הם לא למדו להחזיק נשק בגיל 18
הם לא עשו מבחנים וצו ראשון כדי להתנדב למשהו שאפילו לא הבינו למה הם באים
ובכל זאת, הם עושים את זה
בגיל ככ צעיר
הם נלחמים על עצם קיומם בכל מחיר
3 שנים לא די, זה לכל החיים
וכולם עם אותה המטרה, גם שבראשם יש יקיר
שלא זכה לראות את הארץ מוגנת
שנלחם עליה לפניהם, עד עצמותיו
שלמענו ולמדינה, הם עושים מה שהם עושים עכשיו
זה די מטורף
אתה לומר להכיר ככ הרבה אנשים שונים
להתבגר, ולא בצורה שחשבת שאתה מכיר
להשתנות, לעשות, ואולי להשיג כמה איקסים
ולהוסיף עוד כמה שריטות
בעיניי זה מטורף
וזה מה שמייחד אותנו
העם הנרדף.