שאלה מוזרה אבל יש לכם אינטואיציות או תחושות לגבי שירים/ אלבומים עוד לפני ששמעתם אותם?

אן

כן

וואו כל כך כן.
קורה לי המון.

כןכן :)
כל הזמן קורה לי כאילו אני מסתכלת על זה ואני יכולה להגיד יואו זה מטורף ואז אני שומעת ואז זה באמת מטורף ולפעמים אני יכולה לא לאהוב כל כך את העטיפה אבל אמרו לי שמוע ואז פתאום זה טוב :)
בוקר טוב :)

לא, כל העניין עם מוזיקה שאי אפשר באמת לנחש אם היא תהיה טובה במאה אחוז, צריך להקשיב לה עד הסוף ולפעמים אם שומעים את זה כמה פעמים אפשר פתאופ להתחבר

אבל אם אני רואה דמויות קוריאניות בתמונה של האלבום ויותר מדי צבעים פסטלים אני יודעת שלא אשמע את זה

אכן חח

שואל השאלה:
רוב הפעמים כשאין לי כוח לנסות להקשיב לאלבום אני מגלה שצדקתי והוא באמת בינוני ומשעמם, בדרך כלל מדובר על אלבומים נידחים של להקות משנות ה60 שאף אחד לא שמע עליהן כמעט (מסיבה מוצדקת, השירים לא טובים).


יש הפתעות בחיים כמובן.

^^^לא מסכימה. זה כמו שאנחנו שופטים אנשים לפי מראה גם אם אנחנו אומרים שלא.
אנחנו עושים את זה.
אותו דבר עם מוזיקה.
אנחנו יכולים להסתכל על התמונה של השיר ולהבין שאנחנו הולכים לאהוב את השיר הזה, ופתאום הוא יכול להתגלות כמו משהו אחר, כמו בני אדם.
אבל אנחנו שופטים את החיצוניות ואנחנו עושים את זה בכל דבר.

שואל השאלה:
80% מהאלבומים ברשימה שלי נכנסו אלייה כי אני אוהבת את העטיפה/ את השם
אני גם תמיד שומעת אלבומים מלאים בלי להכיר אותם

אני ממש מסכימה.
מה את שומעת? (עכשיו אני הולכת לשפוט אותך)

שואל השאלה:
כל מיני דברים חח זה תלוי אם את מתכוונת באופן כללי או ספציפית בתקופה האחרונה
בדרך כלל זה רוק/ קייפופ אלה הדברים העיקריים שאני שומעת קבוע

רוק אני לא שופטת זה ממש מושלם אבל קייפופ אני שופטת.

כן ברור כי כשאומן צריך להחליט על עטיפה
הוא ינסה להעביר את כל החוויה לתוך העטיפה
והשם
כי זה הרושם הראשוני של כולם מהאלבום
למרות שיש אלבומים מכוערים ממש אבל המוזיקה טובה נגיד homogenic של ביורק
או כאלה שנותנים לך להחליט איך זה עומד להיות כמו הלבן של הביטלס הכתום של פראנק אושן זה היופי בזה

אני יכולה לנחש
אבל לומר תאמת זה לא תמיד נכון
היו מלא שלפי שם ועטיפה הייתי בטוחה שאני ממש לא אוהב ואז ששמעתי התחלתי לאהוב ממשש