יש פה אנשים שהצליחו להעלים את החרדה החברתית שלהם ?

לא חושבת שזה יכול לעזוב

לא נראלי שזה עוזב גם לי יש את זה 0;

fake it till you make it

לא חושבת שאפשר להעלים לגמרי אבל אפשר להפחית את הפעמים שאת מרגישה בלחץ

בטח שכן, קודם כל לעבור בית ספר בשביל שאף אחד לא יכיר אותך, דבר שני את צריכה לשדר ביטחון ולהבין שלא יקרה כלום

אני הצלחתי, אבל אין פתרון קסם. מה שיעזור זה לפתח חשיבה שונה עד שהיא תהפוך ל"נורמלית" שלך ולהתאמן איפה שאת יכולה בסיטואציות חברתיות, אפילו להגיד כמה דברים בקטנה ולאט לאט זה יעזוב אותך

אם לא תבואי בגישה של מה אם ואוף מה הם יגידו את תראי את החיים מזווית שונה יותר, לקח לי זמן ללמוד שאנשים לא רואים את הפגמים שלך כמו שאת רואה אותם, יש גם אנשים שאוהבים את הפגמים האלה.

כל פעם שמישהו מסתכל עלייך לא משנה מה או או ר משהו תגידי לעצמך שזה לא קשור אלייך או שזה משהו טוב ותאמיני בזה ותראי שזה לאט לאט פחות יהיה לך חרדה
שיהיה לך בהצלחה(:

וואי וואי
יש לי חרדה חברתית נמנעת מאובחנת
שזה בעצם הימנעות מכל אינטרקציה, לא ללכת למכולת, לא לפנות לאף אחד לא משנה מה, לא ללכת לסיטואציות חברתיות להימנע משיחות וכו.

אני מנסה לטפל בזה כי זה דופק חיים
אני יכולה להציע לך דברים שאני מנסה

קודם כל יש טיפול שנקרא cbt שזה טיפול שיחתי שעובד על המקורות של דפוסי המחשבה-
למשל- את מפחדת מאנשים? בטיפול יורדים לשורש של הפחד וזה טיפול שנחשב יעיל מאוד
אך קשה להשיג אותו ולרוב צריך לשלם עליו מכספך הפרטי ואם דרך הקופות יש תורים ארוכים.

דבר שני שאני עושה מכיוון שאין לי תקציב ל cbt,
אני די עושה את זה לעצמי, צברתי הרבה ידע בתחום הפסיכיאטריה ואני במודעות מאוד גבוהה לעצמי,
אז כל פעם אחרי שאני שמה לב שעשיתי דברים כאלה מתוך פחד וחרדה
אני מנתחת מה קרה, למה, על מה זה יושב, ולמה אין היגיון במה שאני עושה.

לאט לאט זה חודר למוח (במיוחד שאני מבהירה לעצמי שהמחשבות והפעולות שלי נוגדות היגיון, אני נלחצת בזמן הליכה- מאיך אני נראית, אני הולכת מוזר? מסתכלים עליי? וכו- ואז אני אומרת לעצמי- שבן אדם הולך ליידי ברחוב, אני יורדת לפרטי פרטים על הפאקינג הליכה שלו? ואני מודעת לזה שאני הולכת נורמלי זה רק המחשבה שגורמת לי לחשוב שלא


לנסות לסתור את החרדות שלך

היי אנונימית יקרה
התמודדות עם חרדה חברתית היא מנת חלקה של רבים וטובים לאורך תקופות חיים
אנשים בטוחים ( בטעות ) כי הם אינם מספיק טובים להיות חלק מהסביבה בה הם חיים
ושהסביבה שופטת אותם לחומרה על כל צעד שלהם
אני שמח כי החלטת לא להתמודד עם זה לבד ולשתף את תחושותיך.
אין לתופעה זו פתרונות "מהשרוול".
ממליץ לשוחח על זה עם ההורים ועם היועצת בבית הספר.
את נשמעת בחורה חכמה ואני בטוח כי תצליחי למצוא דרך לפתרון המצוקה.
מאחל לך הצלחה