אשמח לעצות מכאלה שגם מתמודדים עם פוסט טראומה..כנסו

נכנע לזה חח ומנסה לא להילחם בזה

כן

אל תנסי להילחם בזה..
ותשתפי..
עולים מידי פעם זה לא בהכרח אומר פוסטראומה אלא חלום זה ממחשבות שלנו..
הפוסטרואמה הכי קיצוני זה של חבר שלחם איתי במחלקה שהוא גם שהוא ער הוא יכול לראות מחבל רץ אליו עם סכין עם מלא דם וכו'
אבל זה הגיוני כי היינו בשביעי ואחרי זה המגד שלנו נפל עליו ותפס אותו מת במשך 6 שעות ואז הוא חזר והצוות שלו קיבל rpg לצד של הטנק וגרם לו לאיבוד שתי אצבעות לטעם רסיסים ברגליים ולמפקד רסיסים ביד וברגל וכל זה מלא דם וכו'
אז די הגיוני שיהיה לו ככה..
כמובן שזה סיפור די קיצוני..
תמיד חשוב ללכת לבדוק גם אם זה לא נראה משהו יותר מידי רציני..
תאמת אני מתעצל לצרות שחוויתי מלא, אבל השיטה שלי זה לשתף פשוט חברים ואז זה יותר קל כי הם גם יודעים מה זה ויותר קל להסביר תחושות

שלום לך יקרה

נשמע מדברייך איזו התמודדות מורכבת ומאתגרת את עוברת..ועד כמה קשה לעבור את ההתמודדות הזאת לבד..כשהכל על הכתפיים שלך..

מצאת את האומץ לעלות לכאן כדי לשתף חוויות עם בנות או בנים שעברו דברים דומים לשלך..כדי להזדהות אחת עם רגשותיה של השנייה או השני..ללחוץ לב אל לב...ולהתחזק יחד..וזה לגמרי לא מובן מאליו

אם אפשר..הייתי מציע לך יקרה להמשיך בדרכך..לשתף ולהתחזק עם נשמות שקרובות אלייך..ולקום מהשבר ולצמוח יחד איתן ואיתם

יש לנו צ'אט אנונימי שבו אפשר לשוחח ולהתחזק יחד על כל נושא שיושב ומציק בלב..מזמין אותנו לפנות אלינו כשמרגיש לך נכון- מצרף את הלינק לצ'ט לתגובה, ויש לנו גם מספר ווצאפ:)055-9571399

שולח לך כוחות בהתמודדות האמיצה והאופטימית שלך לעתיד טוב יותר ולכל החלומות שלך
שלך, מתנדב סהר