צריך משהו לפרוק אשמח לדעת איך הפריקה שלי

זה לא אני, וזה לא את ,זה המזל הזה, או אולי הגורל, שמשחק איתנו כמו שני ילדים שאיבדו את הדרך. איך כל מה שרציתי לתת לך נשאר איתי, ואיך כל מה שנתת לי פשוט לא הצלחתי לקחת.

את הולכת, ואני נשבר. אני הולך, ואת נשארת שם, חזקה ומטלטלת אותי גם מרחוק.
נו, תנשקי אותי שוב כמו שאת יודעת, נעצור את הזמן בסלון, נשכב אחד ליד השנייה, נצחק על הכול, נגלגל את הלילה כאילו אין מחר.

וכשהשמש תעלה, אני רק ארצה להחזיק אותך חזק, בלי מסיכות, בלי שקרים. להאמין שזה יצליח, שאנחנו נשרוד הכול, ושאף פעם לא נוותר.

זה לא שאת לא בסדר, זה שאני לא יודע איך להיות הגבר שמגיע לך.
איך שנה הפכה לשנתיים, ופתאום החיים בלעדייך נראים כמו חלום שלא מתעורר.

נו, תלכי שוב למקום שלך, ואני אשאר עם הלילות הריקים שלי. אבל תזכריגם כשאני מסתיר את מה שיש בינינו, גם כשאני בורח, את תמיד נשארת הראשונה בלב שלי.