איך אתם מתמודדים עם זה שיש כל כך הרבה שירים בעולם ואי אפשר להספיק להקשיב לכולם?

הןלכת ברגל לכל מקום וככה מרוויחה זמן לשמוע מוזיקה

כי לא כל השירים יפים

שואל השאלה:
לא אמרתי שכולם יפים, אמרתי שיש הרבה שירים יפים

אני הפוך אני אוהב את השירים שאני מכיר עכשיו ופחות אוהב לשמוע שירים חדשים

שואל השאלה:
מה אני שומעת כל יום אלבום חדש אין כמו לשמוע שירים חדשים

בכל יום אני אני חושב על כמה מבאסת כמות המוזיקה שיש לשמוע, הספרים שיש לקרוא, הסרטים שיש לראות... אבל באיזשהו שלב מבינים שיש לנו זמן קצוב בעולם והמקסימום שאפשר לעשות זה למלא אותו כמה שאפשר
תנסי לחשוב על זה פחות כרשימה, ויותר כהזדמנויות לגרום לך לאושר. אי אפשר לשמוע את הכול, תנסי פשוט ליהנות מזה כמה שיותר. בין אם זה לשמוע מלא דברים חדשים, לגוון בז'אנרים או לפעמים להיתקע על אותו שיר. אין סיבה להפוך את זה לרשימת מכולת. השירים קיימים בשבילך, שאת תשמעי ותיהני מהם (ולפעמים גם לעשות לאומן בוכטות אבל לא רלוונטי), את לא קיימת בשבילם

שואל השאלה:
אני פשוט רוצה גם לשמוע מה שאני מכירה וגם דברים חדשים ותמיד יש את ההתלבטות הזאת

יש ערך לשניהם לדעתי. אומנם לשמוע מוזיקה חדשה כביכול יותר "מעשיר" אותך, אבל שמיעות חוזרות זה גם כיפי וגם הן לפעמים גורמות לך לשים לב לדברים חדשים, גם אם זה בתת-מודע (עובדה שלפעמים שירים נשמעים יותר טוב בפעם השנייה או השלישית) אז פשוט תעשי את זה באיזון, על פי מה שמרגיש לך
אישית אני משתעמם משירים די מהר אז אני מצליח לעבור על קצת יותר, אבל לא כולם אותו הדבר, וגם אני אוהב מאוד שמיעות חוזרות, זה מנקה את המוח (בקטע טוב)

שואל השאלה:
אצלי יש פלייליסטים אבל כל כך ארוכים שאי אפשר באמת להקשיב לכל השירים בפעם אחת

יש לי פלייליסט עיקרי עם 4500 שירים אז אני מבין
לא צריכים להקשיב להכול מלא פעמים, גם פה צריכים לשחרר לפעמים. כשאני שומע שיר שאני אוהב (לרוב כשאני שומע את האלבום) אני פשוט מוסיף אותו וככה אני יודע שיש לי פלייליסט מלא בשירים שאני סך הכול אוהב. אם ייצא לי לשמוע אותו שוב ואני לא אוהב, מקסימום אני אוציא אותו. הכול בסדר, אין סיבה להתרגש מזה. הפלייליסטים שלך הם בשבילך

^אני מבין מה אתה אומר, הבעיה היא שאין לך מושג מה באמת טוב עד שאתה צורך אותו. ברור, אתה יכול לצרוך רק את מה שהמבקרים משבחים, אבל זה קצת מונע ממך מלפתח חשיבה משמעותית משלך, לא?
חוץ מזה, מי אמר שפיסת מדיה "לא טובה" תהיה בהכרח "רעה" או "בזבוז זמן" בשבילך? זה גם יכול לתרום להבנה שלך של מה שאתה אוהב ולא אוהב, וגם לפעמים יכול לתת הנאה אירונית (לצחוק על זה, שזה הכי כיף אם לומר את האמת).
אלן מור, הכותב של חלק מהקומיקסים למבוגרים הכי אהודים בכל הזמנים, אמר שאחת התגובות הכי בונות שאפשר להביע כשקוראים ספר היא "הולי שיט, אני יכולתי לכתוב את החרא הזה". זה גם עוזר לך להבין מה בדיוק עושה דברים אחרים לכל כך טובים, וגם גורם לך לראות את הכותב כבן אדם, וזאת הבחנה שלא תסולא מפז (לא מצאתי תרגום פחות מתנשא לinvaluable, עמכם הסליחה)

שואל השאלה:
נכון, צריך לחוות כדי לדעת.