מה הקושי שעולה בפסוק "ויכל אלוהים ביום השביעי" ואיך ניתן לפתור אותו?

^ האמת שזה בדיוק מה ששינו החכמים שתירגמו את את התורה לתלמי המלך ביוונית מאותו קושי (מגילה ט ב).

יש פירוש שעצם המנוחה - זה כביכול השלמת בריאת העולם (כי זה כביכול מה שהיה חסר) ככה שאין כאן מלאכה באמת אלא כביכול חוסר מלאכה

ויכל זה סיים.
אז זה נשמע כאילו האלוקים סיים ביום השביעי.
וניתן לפתור אותו לפי ההמשך "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" אפשר להבין שלא כך, אלא האלוקים שבת ביום השביעי.

הרב הקדוש האהבת שלום זכותו יגן עלינו מבאר:
ה' נתן את המנוחה וגילוי אורו האלוקי לעולם - רק בשבת. והרי העולם לא יכול להתקיים בלי החיות שה' נותן בו כל רגע, ובלי גילוי אורו האין סופי של ה' - אז בעצם בראית העולם הסתיימה רק עם בואה של שבת קודש

חחח זה ממש נשמע כמו שאלה במבחן

אסביר יותר את דברי כי הרבית טובות אלי, עם קצת הרחבות:
"ויכל אלוהים ביום השביעי" - זה נשמע כאילו אלוקים גמר את המלאכה ביום השביעי עצמו. וזה סותר את מה שנאמר 2 פסוקים קודם: "יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" - העולם נברא ב6 ימים או ב7?
ופשוט גם ששמירת שבת זה זכר למנוחת ה' ביום השביעי אחרי 6 ימי המעשה, ולכן אסור לעבוד ולעשות מלאכה בשבת. אז זה סותר - אם ה' עשה מלאכה בשבת. גם ה' יתברך מקיים את כל מצוות וכל התורה, למשל בשבת אש הגהינום כבויה, כמו שחז"ל אומרים "לא כמידת בשר ודם מידת הקב"ה: מידת מלך בשר ודם - אומר לאחרים לעשות והוא אינו עושה, מידת הקב"ה מה שהוא עושה מצווה לאחרים לעשות".

אלא, שרבי שמעון אומר שהקדוש ברוך הוא יודע בדיוק מתי נכנסת שבת, ולכן הוא עבד ממש עד השקיעה בדיוק, וזה היה נדמה לענינו המוגבלות כאילו ממש עשה מלאכה בשבת. ולכן "ויכל ביום השביעי", כי התורה דיברה בלשון בני אדם בלשון שאנחנו נבין. ותכל'ס להלכה למעשה - אנחנו לא יכולים לעשות בזה כמו ה' יתברך, להכניס שבת בדיוק בשקיעה, אלא יש עלינו חיוב ממש להכניס שבת לפני שקיעה, לפחות כמה דקות. זה נקרא "תוספת שבת".
הבנת בגדול? אשרייך צדיקה

זה נשמע כאילו אלוקים גמר את המלאכה ביום השביעי עצמו ורבי שמעון אומר שהקדוש ברוך הוא יודע בדיוק מתי נכנסת שבת, לכן אינו היה צריך לתוספת שבת.