הכל ע"פ ניטשה פרשנות פרספקטיבית. אם הכל אינו אלא פרשנות, אזי האמירה שהכל אינו אלא פרשנות אף היא אינה אלא פרשנות.

אין היוצא מן הכלל מעיד על הכלל

כנראה שכן

אני מניח שניטשה היה מודע וקיבל שגם דעתו פרספקטיבית. זה לא עוצר אותו מלהביע אותה, אני מניח. אם הבנתי תשאלה נכון בכלל

למעשה גם הטענה שלך היא בעצם פרשנות, את מודעת לכך?

גם תשובתך, פורח מחר, הינה פרשנות,
לכן מקובל לא להקשיב לך כי הינך טועה לדעתי, ולדעתי הינה גם פרשנות, וגם מה שכתבתי עכשיו הוא פרשנות, לכן, בוא נאכל פלאפל, כי פלאפל אינו פרשנות, אלא דבר אובייקטיבי בחיינו.

אם דעתו אבסולוטית בזה, אז כן, והוא היה מודע לכך באותה המידה.
אם דעתו היא כללית בזה אך לא אבסולוטית, אז יתכן שהוא סבר שזה דבר שאין עליו עוררין

^^את האמת שפלאפל בלטינית אומר פרשנות

לשנייה האמנתי לך

כנראה שכן.

משפטים כגון "זו גם אמת מוחלטת כשאתה אומר שאין אמת מוחלטת" לא הפריעו לו לדעתי, כי הוא מנסה לצאת לגמרי מהמושג אמת, מהחוקים הכל כך ברורים של אריסטו (עוד לא הבנתי את זה עד הסוף, איך אפשר לעשות את זה, צריך לעמול עוד). החידוש הגדול של ניטשה הוא ההתקפה נגד מושג האמת, מושג שהפילוסופים האמינו בו בלי עוררין עוד מיוון. כמו שאמר הנרי אונגר, לניטשה יש סיסטמה - והסיסטמה שלו היא שאין סיסטמה.

הוא היה מודע לכך, אך התכחש לפרדוקס הנ"ל כי גם אי-נכונות של פרדוקסים זה עניין של פרספקטיבה.

כלומר, בעיניו פרדוקסים כאלו הם אפשריים ובעיניו רק מוכיחים את טענתו לפיה הפרשנות של אנשים תמיד תהיה מוטת ומוטעת.

זה כי ניטשה אימץ את השיטה הקאנטית ליישוב סתירות - שימוש בסינתזה.
במקום להשתמש בלוגיקה אשר אומרת שנדרש לבטל את אחד הרעיונות שמוביל לסתירה...

--
כמו כן מילה אחרונה על ניטשה, היותו אדם אומלל במהלך חייו מוכיחה שלא הבין את סודות החיים אחרת היה משתמש בהם בעצמו.
לכן למרות היותו גאון אני מציע תמיד לקחת את דבריו עם קורטוב רב של ספק.

שואל השאלה:
מר תפוחי זהב, אשמח אם תסביר

שואל השאלה:
אני קוראת במקביל ז'אן פיאז'ה בהמלצתך החמה מיס נוף קטיפה

זה לא נכון.