7 תשובות
1. לא מכיר מנהג לפרוש ידיים בהמוציא, הרי צריך לאחוז את הלחם. אולי התכוונת למנהג להחזיק את הלחם בעשר אצבעות. והוא משום רמז לעשר מצוות שנעשו בלחם עד שהגיע לצלחת שלך, וכן כנגד עשר מילים שבברכת המוציא לחם מן הארץ, ולעוד פסוקים.
2.שותים יין בקידוש כי כך קידוש יום השבת נעשה על משקה חשוב.
3. נוטלים ידיים לטהרה, בעבר, כשהכהנים עוד אכלו תרומה, הם היו צריכים לאכול אותה בטהרה. הידיים יש עליהם טומאה מדרבנן, וכדי שלא יטמאו את האוכל בנגיעתן, תיקנו חכמים ליטול ידיים לפני אכילת לחם. וכדי שלא תישכח תורת נטילה לכהנים, תיקנו חז"ל נטילת ידיים לכל עם ישראל. ואפילו בזמן הזה, כדי שלא תישכח תורת נטילה מהכהנים.
4. שמים מלח כדי שהפת תהיה מתובלת, כדי שהברכה החשובה תהיה על מאכל ערב לחך.
חוץ מזה יש עניין לשים מלח על השולחן, כי שולחנו של אדם מכפר על האדם כמו שהמזבח היה מכפר על האדם בזמן ביהמ"ק (שאומר דברי תורה על השולחן, או כי נותן פרוסה לעני), ובמזבח נאמר "על כל קרבנך תקריב מלח".
5.מי שנוהג לעמוד בקידוש הוא משום שאומרים בלילה "ויכולו", שזו כביכול עדות שהקב"ה ברא את העולם, ונח ביום השביעי. בעדות הדין הוא לעמוד., אכן, יש כאלו שיושבים בקידוש, משום שכך יש יותר קביעות סעודה.
6. אומרת הגמרא "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו", כלומר הברכה על הנר צריכה להיות על הנאה מהנר, ולא רק מראייתו, ולכן מקרבים את הידיים, יותר נכון את הציפורניים אל הנר כדי שנוכל לבחון אם אנחנו יכולים מחמת האש להבדיל בין הציפורן לבין הבשר. זהו סוג של מדד לכך שבאור בחוזק כזה נוכל להבדיל בין סוג מטבע אחד לסוג מטבע אחר, שפעם זו היתה הנאה מהנר, וממילא ניתן לברך עליו.
7. מריחים ריח בהבדלה מכיון שבשבת נכנסת לכל אדם נשמה יתירה. ובמוצאי שבת הנשמה היתרה יוצאת ממנו. הנפש מצטערת מחמת עזיבת הנשמה היתירה, ולכן מריחים בשמים כי לתת הנאה ורוגע לנפש.
סליחה על המגילה חחח
2.שותים יין בקידוש כי כך קידוש יום השבת נעשה על משקה חשוב.
3. נוטלים ידיים לטהרה, בעבר, כשהכהנים עוד אכלו תרומה, הם היו צריכים לאכול אותה בטהרה. הידיים יש עליהם טומאה מדרבנן, וכדי שלא יטמאו את האוכל בנגיעתן, תיקנו חכמים ליטול ידיים לפני אכילת לחם. וכדי שלא תישכח תורת נטילה לכהנים, תיקנו חז"ל נטילת ידיים לכל עם ישראל. ואפילו בזמן הזה, כדי שלא תישכח תורת נטילה מהכהנים.
4. שמים מלח כדי שהפת תהיה מתובלת, כדי שהברכה החשובה תהיה על מאכל ערב לחך.
חוץ מזה יש עניין לשים מלח על השולחן, כי שולחנו של אדם מכפר על האדם כמו שהמזבח היה מכפר על האדם בזמן ביהמ"ק (שאומר דברי תורה על השולחן, או כי נותן פרוסה לעני), ובמזבח נאמר "על כל קרבנך תקריב מלח".
5.מי שנוהג לעמוד בקידוש הוא משום שאומרים בלילה "ויכולו", שזו כביכול עדות שהקב"ה ברא את העולם, ונח ביום השביעי. בעדות הדין הוא לעמוד., אכן, יש כאלו שיושבים בקידוש, משום שכך יש יותר קביעות סעודה.
6. אומרת הגמרא "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו", כלומר הברכה על הנר צריכה להיות על הנאה מהנר, ולא רק מראייתו, ולכן מקרבים את הידיים, יותר נכון את הציפורניים אל הנר כדי שנוכל לבחון אם אנחנו יכולים מחמת האש להבדיל בין הציפורן לבין הבשר. זהו סוג של מדד לכך שבאור בחוזק כזה נוכל להבדיל בין סוג מטבע אחד לסוג מטבע אחר, שפעם זו היתה הנאה מהנר, וממילא ניתן לברך עליו.
7. מריחים ריח בהבדלה מכיון שבשבת נכנסת לכל אדם נשמה יתירה. ובמוצאי שבת הנשמה היתרה יוצאת ממנו. הנפש מצטערת מחמת עזיבת הנשמה היתירה, ולכן מריחים בשמים כי לתת הנאה ורוגע לנפש.
סליחה על המגילה חחח
בעצם השאלה עוסקת במצוות ובמנהגים סביב הסעודה בשבת:
1. קידוש על כוס יין - יש מצווה לבטא את ייחודיותו של יום השבת, גם כשהשבת נכנסת וגם כשהיא יוצאת. עושים את זה ע"י אמירת ברכת הקידוש / ההבדלה.
חכמים קבעו שכל ברכה חשובה במעמד מכובד תהיה על כוס יין. זה נותן חשיבות למעמד.
עומדים בקידוש בגלל שמכריזים על כך שאלוקים ברא את השמים ואת הארץ, זה דומה למסירת עדות הנאמרת תמיד בעמידה.
אין חובה על כל המשתתפים בסעודה לטעום מן היין.
2. נטילת ידיים - תקנו ליטול ידיים לפני אכילת לחם לצורך נקיות וגם בהקשר עם טהרה (סייג שקשור לכהנים. אין כאן המקום להאריך)
3. מטבילים את הלחם במלח, באופן פשוט, כדי שיהיה טעים יותר ולא תפל, כך ראוי למאכל שעליו ברכנו את ברכת המוציא. כיום רוב הלחמים כבר עם מלח, ולכן הטעם הזה פחות נצרך. יש טעמים נוספים.
1. קידוש על כוס יין - יש מצווה לבטא את ייחודיותו של יום השבת, גם כשהשבת נכנסת וגם כשהיא יוצאת. עושים את זה ע"י אמירת ברכת הקידוש / ההבדלה.
חכמים קבעו שכל ברכה חשובה במעמד מכובד תהיה על כוס יין. זה נותן חשיבות למעמד.
עומדים בקידוש בגלל שמכריזים על כך שאלוקים ברא את השמים ואת הארץ, זה דומה למסירת עדות הנאמרת תמיד בעמידה.
אין חובה על כל המשתתפים בסעודה לטעום מן היין.
2. נטילת ידיים - תקנו ליטול ידיים לפני אכילת לחם לצורך נקיות וגם בהקשר עם טהרה (סייג שקשור לכהנים. אין כאן המקום להאריך)
3. מטבילים את הלחם במלח, באופן פשוט, כדי שיהיה טעים יותר ולא תפל, כך ראוי למאכל שעליו ברכנו את ברכת המוציא. כיום רוב הלחמים כבר עם מלח, ולכן הטעם הזה פחות נצרך. יש טעמים נוספים.
שואל השאלה:
תודה רבה לכולם, לא במבחן חח מנסה להתחזק
תודה רבה לכולם, לא במבחן חח מנסה להתחזק
אנונימית
מה זה את באמצע מבחן?
אנונימית
יש מן הספרדים שנוהגים לפרוס ידיהם לפני ברכת המוציא, כשאומרים את הפסוק פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, כשם שעושים זאת באמירת פסוק זה בפסוקי דזמרה.
הטעם הוא משום סימנא מילתא הוא, עשיית מעשה גשמי שמבטא את הפעולה הרוחנית.
פריסת הידיים כלפי מעלה כדי לבטא את קבלת השפע הניתן מאת ה'.
הטעם הוא משום סימנא מילתא הוא, עשיית מעשה גשמי שמבטא את הפעולה הרוחנית.
פריסת הידיים כלפי מעלה כדי לבטא את קבלת השפע הניתן מאת ה'.
בהצלחה!!
סמל לקבלת השפע
מלח כי כתוב ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך על כל קורבנך תקריב מלח ולכן כשאוכלים מצווים לשים מלח
שמים ידיים מול הנר כי כתוב שאין מברכים על הנר עד שיהנו מהאור שלו
מריחים בגלל שהנשמה היתרה מצטערת וכתוב שריח הוא משהו רוחני שממנו רק הנשמה נהנית
עומדים בגלל שזה כמו עדות על יום השבת
ושותים יין כי יין כידוע הוא משקה חשוב
מלח כי כתוב ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך על כל קורבנך תקריב מלח ולכן כשאוכלים מצווים לשים מלח
שמים ידיים מול הנר כי כתוב שאין מברכים על הנר עד שיהנו מהאור שלו
מריחים בגלל שהנשמה היתרה מצטערת וכתוב שריח הוא משהו רוחני שממנו רק הנשמה נהנית
עומדים בגלל שזה כמו עדות על יום השבת
ושותים יין כי יין כידוע הוא משקה חשוב
באותו הנושא: