איפה הייתם ב7 באוקטובר שנה שעברה, ודתיים מתי הבנתם את הגודל של האסון?

בכאב גדול צפיתי מרחוק

הייתי בבית ואז שמעתי על כל מה שקורה וישר הלכתי למשמרת במדא לעזור כמה שאפשר

בבית
בדרך לבית כנסת בבוקר כבר היו שמועות אבל זה היה נשמע מוקצן ולא אמין
גם כשכולם הסתובבו בתפילה עם טלפונים וכל שניה מישהו אחר הוקפץ לא הבנו מספיק את המצב, רק ידענו שקורה משהו לא טוב..
עד היום לא מספיק מבינה את גודל האסון..

הייתי בחו''ל
היה פחד מוות זה היה נשמע הזוי

הייתי בבית זה היה הדבר הכי מפחיד שהיה לי ועוד אני גרה במרכז בכלל..

אני ישנתי בבית ואז כשקמתי ראיתי את ההורים שלי בסוכה יושבים והכל היה שומם לגמרי כל הרחוב הכלל אימלה זה היה ממש מלחיץ ואז ראיתי את ההורים שלי בפלאפון והייתי כזה "מה הולך פה?!?" (כי אני דתייה) ואז הם סיפרו לי ואימלה איזה פחד

הייתי בחו"ל בפעם הראשונה בחיים
אני חושבת שעדיין אי אפשר לאמוד את האסון.. כלכך הרבה סיפורים ומוות וגבורה ואלוהים.. עדיין יש שם אנשים..

הייתי אצל סבתא שלי, מושב 10km מרצועת עזה, התחילו הטילים בשש וחצי בבוקר, יצאנו משם בסביבות 12 וכשיצאנו שמענו על מחבלים שנכנסו למושב. לא הבנו שזה מה שקורה.