מה אתם חושבים על הקטע שכתבתי *קצת טריגרי*

את הרגע ההוא אני לא אשכח לעולם

"אני זוכרת את כל הרגעים שלנו"
אמרתי
אני זוכרת כשניפרדנו, כשהכל היה טרי ממש,
הסתכלתי על החברות שלנו, שבנינו וטיפחנו במשך שנתיים שהיו בשבילי הרבה יותר מזה
שנתיים שלא ידעתי מי אני בילעדייך ולא האמנתי שיגיע היום שאני אחזיק אותך חזק בזיכרוני אבל אשחרר אותך לחופשי, לא האמנתי
פחדתי כל כך שיגיע יום שאני אפסיק לאהוב אותך, פחדתי שיגיע יום ואת תהפכי לזיכרון רחוק ומעלה אבק ,פחדתי שיגיע יום ואת תיהיי עוד דף בספר של החיים שלי,
פחדתי לאבד אותך כי את זה כל מה שהיה לי.
היה לנו חברות מהסרטים, כזאתי שלא רואים כל יום, ההינו ביחד תמיד, בנפילות הכי גדולות החזקנו זו בזו, נשענו אחת על השניה, הצלחתי להסתכל לפחד בעיניים כשההיתי איתך, להסתכל ולהגיד לו "אתה רק בובה בחיים שלי, אבל אני הדמות הראשית" , זה מה שלימדת אותי תמיד
למה זה נישמע כאילו אני מספידה אותך?
אולי כי אני באמת מספידה,
אני מספידה את הרגעים האלה, שאני מוכנה לשלם כדי שיחזרו, אפילו רק לרגע רק לשניה.
אבל מה זה עוזר להזכר בעבר שנראה כל כך רחוק עכשיובגעגוע מה זה עוזר להרגיש את הפרפרים בבטן כל פעם שאני שומעת את השם שלך ומסרבת להאמין שאת כבר לא שלי.
אני מספידה את החברות הטובה שהיתה לנו, ומקללת את הרגע שהיא נהפכה לרעילה
אני מספידה כל רגע שהיה ואינינו עוד
חוץ, מהרגע ההוא המיוחד,שההינו שתינו במצב של אי ודאות בחוסר אונים, בחוסר שליטה על ההחלטות שלנו, ובתוך כל הצער והתיסכול הסתכלת עלי ואמרת לי "זה יעבור את תראי, ועד אז אנחנו ביחד" זה הרגע שנישבעתי שאעשה בשבילך הכל
ואת הרגע ההוא אני לא אשכח לעולם
תודה לך
שההית חלק כל כך יקר בחיים שלי
תודה שההית בשבילי תמיד
תודה שאני בכל בן אדם בחיים שלי כרגע מנסה לחפש אותך ולא מוצאת
תודה על הכל❤
וסליחה
סליחה שחתכתי הכל בלי להסביר
סליחה שנעלמתי
תביני אם ההינו ממשיכות זה היה ממשיך לשרוט אותי ממשיך להכאיב
לא רציתי לתת לבן אדם שאני כל כך אוהבת להכאיב לי ככה
ויותר מזה לא רציתי להכאיב לך.
ואם הגורל יפגיש בינינו שוב
אני מקווה למצוא אותך שם ולתת לך את חלק הלב ששכחת אצלי