אין בי את הכוח הנפשי ללכת לצבא, כנסו פליז

זה ארוך אבל אני ממש אעריך אם תקראו
אני תמיד רציתי להתגייס לתפקיד טוב ולעשות שירות משמעותי (אבל לא קרבי) אבל לאט לאט הזמן עבר ואני הגעתי לנקודה שבה אני צריכה לעשות החלטה מה אני רוצה לעשות עם עצמי
עכשיו זה בעייתי כי אני לא יודעת מה אני רוצה, אף פעם לא ידעתי ואין לי אפילו כיוון
חשבתי אולי 8200 אבל זה לא כאילו אני יודעת בתכלס מה אני אמורה לעשות כשאני שם.
ואז היום הייתה לי שיחה עם ההורים שלי, זו באמת הייתה שיחה תמימה שסתם שאלתי את אבא שלי בנוגע לאיזהשהו תפקיד
אני סיפרתי להם את רגשותיי הכנים, שאני מרגישה כאילו אני הולכת בחשכה ולא יודעת לאן, וסתם התלוננתי על העובדה שיכול להיות שאני אצטרך לסוע שעתיים כל בוקר
ואיך הם ענו? הם התחילו להגיד לי שאם אני רוצה להתגייס אני צריכה להפסיק להיות כל כך מפונקת (שזה הדבר האחרון שאני, אף פעם לא ביקשתי מהם שום דבר ומצידי אין לי גם בעיה להיות בבסיס סגור) ושאני לא לוקחת דברים ברצינות, אם אני לא יודעת אז אני צריכה לעבוד קשה יותר בשביל למצוא את מה שאני רוצה
אבל באמת, שכל הזמן הזה לא עשיתי שום דבר חוץ מלקחת את זה ברצינות, את הצבא, והעתיד שלי, כל מה שאני עושה זה במחשבה הזו.
אני לקחתי מגמה טכנולוגית ששל 10 יחל ועוד כימיה 5 יחל וגם 5 באנגלית ובמתמטיקה, אני עובדת כמו חמור למרות שאף אחד מהנושאים האלה לא מעניינים אותי, אני כל כך עייפה כל יום כשאני חוזרת מבית ספר ואני עדיין לומדת
ואז הם אומרים לי את זה?? "אולי במקום לישון כל כך הרבה ולשחק משחקים במחשב תעשי משהו מועיל יותר" הם אמרו לי
סליחה? אני לא מקבלת מספיק שעות שינה כל יום, וזה ברור שהם לא רואים את כמות ההשקעה וההקרבה שאני שמה פה. להפסיק לשחק? כמה אני משחקת כבר? אתם רוצים בכל היום אני לא אעשה כלום חוץ מללמוד? אתם רוצים לקחת ממני את הדבר היחיד שגורם לי להיות מאושרת?
כל זה פשוט גורם לי מה זה לשנוא את הצבא, זה מתסכל, אני לא רוצה לחשוב על שום דבר

חוץ מזה יש לי גם ממש חרדה מראיונות וזה מםחיד אותי
תודה אם קראתם עד לפה :)