אני נרקיסיסטית או שאני פשוט מעריכה את עצמי?

*רק מציינת- אני לא מהאלה שמודעים מדי ומשוויצים בעצמם כל הזמן ליד חברים שלהם אני שומרת את האהבה הזאת נטו לעצמי ולא משוויצה בדברים שלי

- אם אצטרך לבחור בין לצאת עם חברות או לעשות דייט עם עצמי בלילה ולראות סרט ולהכין לי אוכל אני חד משמעית אבחר בדייט עם עצמי

-תמיד שאני כועסת על עצמי אני מזכירה לעצמי כמה אני אוהבת ומעריכה את עצמי גם שאני טועה ושבסך הכל אני חיה פה בפעם הראשונה ומותר לי לפשל לפעמים

-אני מתייחסת אל עצמי לפעמים כאילו אני שני בני אדם ואני החברה הכי טובה של עצמי, את הבעיות שלי פותרת לבד ומתייעצת עם עצמי על הכל

-שיש בי פגמים שאני שונאת אותם אני ישר כועסת על עצמי ואומרת לעצמי דברים בסיגנון של :" מי אני בכלל שאדבר על עצמי ככה "

-לפעמים אני יושבת במראה מלא זמן ובוהה במראה ומחייכת כי אני אוהבת את מה שאני רואה

-כל פעם שקשה לי/ שאני עצובה אני כותבת לעצמי בפתקים תזכורת לכמה אני מעריכה את עצמי

-לפעמים hרמנית על עצמי או על בנות מפורסמות שממש דומות לי (אני נמשכת לשני המינים)

-שיש לי יום ארוך אני רק מחכה להגיע הביתה ולא בשביל הבית, אלא בשביל להיות עם עצמי ולחבק את עצמי ולחשוב קצת וזמן איכות לבד

-אוהבת להיות תלותית רק בעצמי, אף פעם לא הראיתי שחסר לי ואף פעם לא הייתי צריכה מישהו כדי להתקיים/ להשיג את המטרות שלי.. אפילו את רוב הבגדים/איפור שלי ויציאות עם חברות אני שילמתי על עצמי ולא ביקשתי כלום מההורים

חחח שוב מזכירה את כל זה אני לא מראה לאחרים כי אני בעצמי שונאת כאלה שמודעים מדי ומשוויצים בעצמם בהגזמה