כתבתי אתמול איזה שיר קצר (יעני poem) ורציתי לשמוע קצת דעות

הבית ספר מדכא אותי,
המצב לא מזמן השתפר והוא כבר מתחיל להדרדר.
אין לי עם מי לדבר ואין לי איך להסביר,
עם שתי ארוחות וחמש שעות שינה, הרעב דועך והעייפות גדלה.
ציפיות ולחץ משאירים אותי ערה, ואני באמת לא יודעת למה, הלוואי והייתה לי סיבה,
אני גם לא יודעת לתאר את ההרגשה,
אני בחרדות אבל אין לי התקפי חרדה.
עד לפני חודש אחד אמר לי "את נראית בריאה יותר כשאת לא בבית ספר", מי יספר לו? אולי הייתי. אז. בחופש. אבל עכשיו כשבית הספר התחיל שוב כל התהליך שעברתי נמחק כמו ציורים בחול.
והנה אני, כותבת שיר בעט סגול, שופכת את הרגשות, בזמן שיעור פיזיקה בבית ספר מזדיין.