כתבתי פואמה (ככה כותבים את זה, נכון? כאילו poem) קצרה על גוף ומראה, אשמח אם תגידו מה דעתכם:)

"גוף. זה תמיד הגוף.
אני תמיד מסתכלת על המראה ואומרת 'אוף'.
אבל בשביל מה? למה זה טוב?, למה זה עוזר?
גם ככה לא משנה מה אעשה, לא ארגיש יפה יותר.
זה התחיל בפרצוף ועבר לגוף.
בפרצוף זה עבר, עוד הצלחתי לתקן
אבל בגוף..
בגוף אני תמיד חושבת על איזה דברים אני יכולה לעשות.
על מה כדאי לי לעשות,
על מה לאכול, על מה לשתות,
על מה יכול להפוך אותי למה שאני רוצה להיות,
על איך אצליח קצת להשמין או קצת להרזות.
אמרו לי שאני רזה מדי, אז ניסיתי לצבור קצת שומן.
חשבתי שאולי זה עוד יבוא אליי עם הזמן,
אבל לא.. זה פשוט לא.
אז אכלתי ואכלתי עד שלא היה מקום בפה,
אבל זה סתם לא עבד. להפך, רק הרזתי יותר.
אז יאאלה, פרשתי, החלטתי לוותר. עכשיו אני סתם שונאת את הגוף שלי עוד יותר.
חברה אמרה לי שהלוואי עלייה גוף כמו שלי
אבל היא בחיים לא תבין שגם להיות דקיקה זה כבר מוגזם ולא אפשרי.
אני אף פעם לא אהיה מרוצה, אני פשוט שונאת את עצמי. אבל הכי עצוב, שזה לא רק אני.
כל אישה מלאה רוצה להיות רזה, הן חולמות על זה כל הזמן.
לכל אישה רזה יש רגעים שהיא רק מתחננת לקצת שומן.
אולי לא כולם, אבל המחשבה על המראה שלנו עברה בראש של כל אחד.
את הנושא הזה אנחנו לרוב שומרים לעצמנו, מתמודדים עם זה לבד.
אבל בתכלס? כולנו מתמודדים עם זה יחד."

(דיברתי כאן בלשון נקבה בגלל שאני בת אז זה הרגיש לי יותר נורמלי, אבל ברור שגם לבנים אכפת מהמראה שלהם) מקווה שאהבתם את זה, סליחה אם זה ממש גרוע זאת פשוט הפעם הראשונה שלי וממש רציתי לנסות:)