תקשיבו אני נשמעת חסרת רגשות אבל

יש מצב שבגלל שאת לא מרגישה מחוברת ממש לזה, לפעמים צריך שמשהו יהיה קשור ממש אישית ישירות אלייך כדי שתרגישי משהו
זה דבר שקורה, לא צריך להרגיש רע בגלל משהו שאת לא שולטת בו

שואל השאלה:
כן לא הכרתי אף אחד באופן אישי שקרה לו משהו מהמלחמה
אני מנתניה אז אני לא ככ מרגישה את המלחמה
למרות שהשכנה שלי נרצחה בנובה אבל בחיים שלי לא דיברתי איתה
ואני רוצה להרביץ לעצמי שלא אכפת לי מספיק אלוהים

אני מבינה אותך לגמרי
כן היו אבל סרטונים של נגיד משפחות החטופים שהם צעקו להם ליד הגבול בתקווה שישמעו כן היה לי קשה לראות, אבל דברים אחרים לפעמים אני פשוט לא מרגישה ממש משהו, מן הסתם עצובה אבל זה לא עכשיו שובר אותי לגמרי כזה כמו לכולם
פשוט מרגישים שרוצים להרביץ ללב כדי שיעבוד יותר

שואל השאלה:
כן בדיוק
פשוט יש לי חברה שהיא ממש בוכה שמזכירים את החטופים והיא ליטרלי לא הכירה אף אחד שקשור למלחמה
אני באמת מנסה להבין איך בוכים על אנשים שלא מכירים

כןכן

לכל בן אדם יש נפש שונה. יש אנשים עם נפש מאוד עדינה, שכל דבר נוגע בהם. ויש אנשים שהנפש שלהם יותר עמידה, גם בדברים שנחשבים חמורים. לפעמים זה נובע ממקום של להגן עם עצמך ולפעמים זה פשוט כי ככה נולדנו. כל אחד רגיש לדברים אחרים ומה שיעציב אותך יכול להיות שלא יזיז לי והפוך. לדעתי מה שאפשר לעשות במצב הזה הוא רק לכבד. להבין שגם אם לי זה נראה שטויות יש אנשים שהפסיקו את החיים שלהם למרות שאין להם אף אחד שהם מכירים אישית.

זה לא שאין לך רגשות את פשוט לא מצליחה להכנס שנייה למציאות שלהם ושל המשפחות שלהם ולדמיין איך זה מרגיש להיות במקומך איך זה מרגיש שאונסים אותך ונותנים לך חתיכת לחם בכמה ימים , איך זה לשבת מול החדשות כל הזמן ולחקות לאות חיים או איזשהו התקדמות בהחזרתם או איך זה להתגעגע כל כך למישהו שלא ראית כמעט ושנה וזה ממש בסדר את לא חייבת גם להרגיש את זה אבל את כן יכולה לכבד אותם מרחוק גם אם זה לא בדמעות שלך

שואל השאלה:
ברור שאני מכבדת
ואני לגמרי יכולה לדמיין איך זה ירגיש ולשים את עצמי במקום שלהם
אבל זה פשוט לא בראש שלי 24/7
יש אנשים שמתנהגים כאילו סוף העולם.

אגב אני יכולה להגיד על עצמי שאני נחשבת אחת עם נפש מאוד חזקה. בתחילת המלחמה הייתי יושבת ימים שלמים מול החדשות ולא זזה, הייתי רואה את כל הסרטונים שאומרים לא לראות, לא הייתי חוסכת מעצמי כלום. עכשיו אם תשאלי אותי זה לא השפיע עלי בכלל, אבל הפסיכולוגית שלי נגיד אומרת שמאז אני לוקחת דברים הרבה יותר בקלות. דברים שנחשבים חשובים קורים וזה נראה לי סתם ואני לא מייחסת לזה חשיבות. אני לא שמתי לב לזה אבל מסתבר שזה השפיע עליי, שזה גרם לי להבין שמה שקורה לי ביום יום הוא כלום לעומת חיים של אנשים אחרים. אז זאת הדרך שאני מושפעת מזה, אני בטוחה שגם אם את לא מרגישה שזה מזיז לך משהו בכלל זה עושה משהו קטן שאולי את ההשפעות שלו תגלי בהמשך:)

שואל השאלה:
שירה אני חייבת להגיד שבשביל בת 16 את ניסחת את זה בצורה כזאת יפה
תודה על התשובות שלכם ושעזרתם לי לראות שזה בסדר ונורמאלי ולא שפטתם❤

כן אני גם ככה אין מה לעשות את לא יכולה להכריח את עצמך להרגיש משהו

אני מבינה לגמרי. אני בעצמי מנסה לא להתחבר כי זה לא יעזור. כן צריך שהם יחזרו אבל צריך לעבוד פה עם מוח ולא רגש והרגש עושה את כולם עוורים במלחמה הזו וגם המון מנצלים את זה וישביל הפוליטיקה שלהם

מזדהה איתך
דבר ראשון תדעי שזה בסדר, אין בך שום דבר רע.
עברנו כל כך הרבה השנה, ואני מבינה אותך אם אחרי 11 חודשים שהלב נשבר כל יום לאלפי רסיסים לבכות זה כבר לא עובד לך.
זה בסדר לבכות וזה בסדר לא לבכות.
במצב לא נורמלי כמו זה, הכול נורמלי.
יום טוב אחותי

תחשבי שהחטופים יכלו להיות בני משפחה שלך או חברים. חס וחלילה

ממש לא חברת רגשות זה לא נוגע אליך וזה בסדר לחלוטין יש פה צבועים שעוד מספרים שאיכפת להם
וואלה גם אני ככה לא נוגע אלי לא מכיר את האנשים האלה ולא איכפת לי מהם אני חיי בבועה שלי

לימונציק
היא לא חייבת לבכות אתה יודע

מי אמר שהיא חייבת לבכות

שואל השאלה:
כן אנלא מבינה מה הקטע של מה שכתבת לימונציק..?
מזתןמרת לדמיין שזה המשפחה שלי? אבל הם לא המשפחה שלי אז למה בכלל לדמיין?
בשביל לבכות בכוח?

זה לא קשור לימונציק זה עצוב ברמה שאי אפשר להעכיל ולחבר רגש לא הולך לעזור..זה בידיוק נה שהחמאס רוצה תפסיקו כבר לתת לנו להרגיש אשמה זה מתיש..אנחנו לא עשינו את זה

לא, בשביל שיהיו לך קצת רגשות, שתביני שהחטופים זה משפחה בשביל מישהו אחר, ושתביני את הרגשות שהוא חווה כל יום.

אתה כתבת שתדמיין את המשפחה שלה
אם היא לא רוצה לבכות ולא מרגישה צורך אן רגש בשביל לבכות למה שתבכה בכוח?

בדיוק אותו הדבר.
אני לא בעד הרג החטופים, אך אני לא בוכה ישר.
אני מעדיף להסתכל על ההשלכות של המאורעות על המדינה, מאשר מאורעות שלא אמורים להשפיע כלל.

מה הקשר, פשוט שתבין שזה עצוב שיש לנו פאקינג חטופים בעזה כבר יותר מחצי שנה. לא חייב שהיא תהיה עצובה או תבכה בגלל זה.

אני לא הכרתי אף אחד מהחטופים אבל פשוט שניה לחשוב שלכל אחד היה חיים משל עצמו, בן אדם שהוא אהב , בני אדם שאהבו אותו, וזה שהם יכלו להיות איתנו אבל לא הספיקו להציל אותם זה הכי כואב .

חיים שלי היא מבינה שזה עצוב היא לא מפגרת היא סהכ אומרת שהיא לא מופתעת או משהו כי זה ארגון טרור

שואל השאלה:
אני מבינה את זה לימונציק.. אני חיובית לא מפגרת

עזבי סתם עוד מנותק

אני מבינה אותך אבל אם היא לא מרגישה שום דבר כלפי זה אתה לא יכול להכריח אותה
אני חושבת שהיא מבינה את הכאב ואת הצער של המשפחות ובכל זאת אם לא כואב לה אז אין למה לבקש שתזדהה עם זה

לימונצ'יק, מי אמר שזה לא עצוב?
אני פשוט לא מספיק קשור לחטופים מכדי להרגיש רע עבורם.

גם אני לא בכיתי.
זה ממוטט את העצבים אבל לא בכיתי כי כמו שאמרת לא הכרתי אותם אבל כן עריין מרגיש כאב

את לא לבד גם אני ככה

כשאת תהיי בצבא ותעברי דברים תביני כמה שזה עצוב
אני מניח שאת ילדה שכל מה שמעניין אותה זה טיקטוק ולייקים.
מה שנקרא כשתגדלי תביני

שואל השאלה:
אנונימי תנשום
אני בת 16 ואין לי טיקטוק..
ומה הקשר לייקים אנחנו בסטיפס
מי ידע שהשאלה תגיע לחמות

האמת שגם אני לא בכיתי כשזה קרה אבל נראלי זה מהשוק...עכשיו אני מרגישה כל יום שאני על סף בכי כשאני רואה משהו על החטופים :(

כל אחד לוקח את זה למקום אחר. זה לא שאם ייהרג מישהו במשפחה שלך את לא תבכי. יש אנשים שלא קרובים אלייך ושאת שומעת אותם רק דרך האינטרנט והתקשורת. גם אני לא בכיתי, אבל כן עלה לי כעס לדוגמה בנפילת הטיל במגדל שאמס.
כל אחד מרגיש משהו אחר, אחד ירגיש יותר עצב, אחד ירגיש יותר כעס, אחד ירגיש יותר ייאוש.
גם כל המלחמה גורמת לי כבר לא להרגיש משהו חיובי גם אם אני שומע על חטוף אחד שחזר. אני אומר כל הכבוד ויופי שחזר, אבל עדיין יש מלא חטופים ומלא שנהרגו בנובה, מלא חיילים שנהרגו, מלא חטופים שנהרגו, זו פשוט שמחה קטנה שמהולה בעיקר בעצב.
את לא בן אדם רע, אני גם מזדהה איתך.

אני בדיוק כמוך
אני פשוט חיה את החיים וזהו,
נשמע קשוח אבל אני באמת לא מכירה אותם ואין כל כך מה לעשות
זה המצב

אין בזה שום בעיה. זה נראה כאילו זה בעיה כי החברה מכריחה אותנו להתאבל ולבכות עליהם וחרא על החברה. מכריחים אותנו לחיות את הסבל של החטופים עם החולצות הצהובות והשטויות שלהם זה מיותר

אני גם כמןך שואלת השאלהה

הכל טוב, אני גם לא בכיתי כששמעתי על זה, לא על כולם דברים משפיעים באותה צורה, ולא לכולם יש אופי כל כך רגיש, זה לא הופך אותך לבנאדם רע.

לא יודעת כשאני רואה סרטונים שלהם עם המילים האחרונות שלהם אני לא יכולה לעצור את הדמעות.

איך הרגשת ביום שזה קרה?
לצערי התרגלנו, זה כבר לא מטלטל כמו שזה היה, בהתחלה צעקנו על כל נשמה של חטוף, היום אנחנו מעקמים פרצוף ואומרים "אויש מסכן" וממשיכים הלאה.
לא אשקר, כששמעתי את החדשות על 6 החטופים שנהרגו, הכאב שלי היה כללי מאוד, מן מועקה קטנה ולא יותר.
אנחנו מתרגלים וזה לא טוב.

הכל טוב.
את לא חייבת לבכות 24/7

אל תתני לאנשים לגרום לך להרגיש שאת לא בסדר.

כי כל כך הרבה דברים רעים קרו שהרגש שלנו נשחק... זה לגיטימי
ואני אישית גם קצת מתקשה להבין למה זה כל כך הרבה יותר נורא מכל אלו שמתו בפיגועים וכו', עצוב לי שהחטופים סבלו אבל עצם המוות עצוב לי אותו דבר

בשביל להזהות לא צריך לבכות ולהיות מאוד מאוד עצובים, מספיק שאת מבינה ועצובה בשביל מי שעצוב להם.
יש אנשים שיותר רגישים ומחוברים ויש אנשים שפחות רגישים כי הם צריכים משהו שיקשר אותם אישית או שהם פשוט לא ככ רגישים וזה בסדר.

אני ממש מבינה אותך

אני מבינה אותך ממש, מרגישה כמוך

דוגרי אני כמוך, לא מצליח לחשוב על חטוף כאדם בפני עצמו עם חיים משלו ומשפחה משלו, אלא כחטוף וזה מקשה עליי להזדהות עם משפחות החטופים ולבכות עם כולם

אני ממש כמוך אין לי מושג למה

למה אנחנו בוכים? הם חלק מהעם שלנו, הם אחים שלנו, וכשמתווסר לנו שהם נרצחו זה מצמרר. גם אם לא הכרתי אותם אישית, זה חודר פנימה. לאורך כל התקופה הזו הכרנו אותם היטב, את הוריהם שנלחמו בכל יכולתיהם, את החברים. אומנם זה לא אפילו קרוב לכאב שהמשפחה מרגישה אבל הכאב שם.

יש לך בעיה קשה באמפתיה

אני גם מרגיש כמוך

^^^מה שכתבת ארוך מדי כדי שאקרא אבל נתתי פלס כי את חברת להקה

שואל השאלה:
וואי חשבתי שאני לבד בזה :(
פחדתי לשתף

^^ איזה יופי

אץ צודקת

כנל וגם נורא כאילו קשה לי לשמוע כל זה בכל מקום זה מעצבן אותי ואז אומרים שאני לא מכבדת או חסרת רגשות שאולי זה נכון ואולי לא אבל אני גם ממקום שלא מרגישים בו את המלחמה אז זה פחות מעניין אותי הנושא הזה