למה יש כל כך הרבה אוטיסטים שלא מודעים לזה שהם אוטיסטים? למה ההורים שלהם לא דואגים לשלוח אותם לאבחון

שואל השאלה:
מפחדים אוקיי אבל מה עם האנשים האלה שמסתובבים ככה בעולם ולא מודעים לעצמם
אני מדברת על גיל מבוגר 20+

מכירה אישית אחד כזה וההורים שלו פשוט פרימיטיביים כאלה שלא מוכנים לקבל את זה שהילד אוטיסט ובכוח מנסים לשלב אותו במסגרות רגילות ועבודה והוא מתוסכל מזה שהוא לא מצליח לנהל חיים נורמאלים כמו כולם ואני אשכרה צופה מהצד ובשוק
מבחינתו הוא בן אדם רגיל שהחיים סתם מתאכזרים אליו
ומבחינת ההורים הוא פשוט כישלון, הם אשכרה חיים בהכחשה מלאה

שואל השאלה:
כאילו לא מאשימה את האוטיסטים עצמם הם לא יכולים לדעת אבל מה נסגר עם הסביבה

שואל השאלה:
^^ זה כל כך נורא וואו

את צודקת אבל יש הורים שלא אוהבים לקבל את זה שהילד שלהם אוטיסט

וזה גרוע^

למה אתם חושבים שכל מה שחשוב בחיים של אוטיסט זה שהוא יאובחן ויקבל את ההגדרה על עצמו?!
גם אני אובחנתי בגיל 10 וחצי . עד היום 17 וחצי שנים מבחינתי האבחנה אומרת לי שאני דפוקה וכל האמירות האלה של "את לא פגומה את שונה נוירולוגית" לא עובדים עליי .
ניסו לכפות עליי לא פעם ולא פעמיים לקבל את האבחון כהדבר שמגדיר אותי ב100% והסתכלו עליי כאילו נפלתי מהחלל אם ניסיתי להגיד שאני לא מקשרת בעצמי כל דבר קטן לאוטיזם
מחרפן אותי לשמוע שחושבים שברגע שמישהו מתאבחן כאוטיסט הוא פתאום מגלה את כל הזהות המלאה שלו וזה פותר לו את כל הבעיות בשנייה ומעניק לו חיים רגועים ומושלמים
אז מצטערת אבל לא האבחון לא בהכרח מעניק חיים טובים יותר ,
"מתוסכל מזה שהוא לא מצליח לנהל חיים נורמאליים כמו כולם" ואוטיסט לא מתוסכל מזה שהחליטו רשמית שבמקום לחיות חיים נורמליים הוא הולך לחיות חיים מאוד מצומצמים ובודדים ולעשות ולחוות מעט מאוד בחיים שלו??
שתמיד יזלזלו ביכולות שלו בגלל שהוא נושא את התיוג של האוטיסט ואשכרה מצפים מאיתנו לקבל את זה שחושבים שאנחנו זקוקים שידברו אלינו כמו אל ילדים תמימים שלא מבינים כלום
ומה עם זה שכל אוטיסט שמסיים תיכון עומד בצומת דרכים של בחירה או עבודה מוגנת או הוסטל או דיור מוגן לאוטיסטים ואני שמעתי אפילו מקרוב על לא מעט אוטיסטים שלא היה להם טוב במסגרות האלה שלא הצליחו לסבול את הזלזול באינטליגנציה שם ואת היחס כאילו הם ילדים מטומטמים
גם אני הייתי בכיתה מיוחדת של אוטיסטים ולא היה לי טוב .
כל השנים הסתכלתי על הרגילים ואכלתי את עצמי מקנאה מבפנים .
שסיימתי תיכון אנשי המקצוע ניסו לדחוף אותי בכח למסגרות של אוטיסטים וסירבתי לזה כמו שלא סירבתי למשהו בחיים .
פעם הייתה לי תקווה קטנה שאני כן אצליח במידה מסוימת לחיות כמו שהייתי רוצה עד שפגשתי את הפסיכולוג שנתן לי את הכאפה המצלצלת הזאת של "את אוטיסטית את אובחנת בזה אז למה את חושבת שאת מסוגלת למה את חושבת שאת יכולה??"
אז אני יושבת בבית 10 שנים ללא חברה ללא תעסוקה בחיים, כל יום פשוט מחכה שהיום יגמר כי אין לי מה לעשות , אני כבר בת 28 סובלת ממחשבות על זה שנשאר לי עוד שנתיים עד גיל 30 ואני כבר לא אהיה כל כך צעירה יותר וככה החיים שלי עוברים והידיים שלי קשורות , אני גם כנראה לא אלך לעבוד בחיים כי הקצבה בביטוח לאומי מספיקה להכל בשבילי .
אני סובלת מטראומות ומבעיות רפואיות ללא אבחון וללא טיפול והדברים האלה ממש מציקים לי ביום יום אבל למי אכפת מה זה משנה העיקר שהאוטיזם כן מאובחן ! ברגע שאתה מאובחן כאוטיסט פתאום האוטיזם הופך להיות הכל אצלך ולאף אחד לא אכפת מהבעיות האחרות שלך

שואל השאלה:
^ את בטיפול פסיכולוגי?
אני לא שואלת זה בציניות או באה לרדת עלייך אני שואלת ברצינות זה באמת נשמע התמודדות מאוד קשה

שואל השאלה:
אני גם בטיפול פסיכולוגי בעצמי

הייתי פעם , עכשיו לא

שואל השאלה:
תנסי אולי זה יעזור לי זה ממש עוזר

שואל השאלה:
יש פסיכולוגיות טובות לא כמו הטמבל הזה שתיארת פה

אין לי מוטיבציה לחזור לזה , אני כבר לא מאמינה שיש מה לעשות עם המצב שלי אני גם לא ממש מרגישה שאני מחפשת עזרה אני כבר פחות או יותר הרמתי ידיים אין לי כח לנסות לעזור לעצמי

שואל השאלה:
ובכללי עדיף פסיכולוגית על פסיכולוג

שואל השאלה:
^^ מבינה את הייאוש שלך אל תקחי את זה בקטע של עכשיו כלי שיעזור לך להתפתח, קחי את זה בקטע של כלי לתמיכה ולפרוק
לא בשביל שתצליחי יותר בשביל שיהיה לך סתם יותר קל
כי נשמע שהסביבה שלך לא מי יודע מה מבינה אותך

כי הם פוחדים מהתוצאה

עצוב אבל יש הורים שלא מגיע להם את התואר הזה

אולי הם חושבים שהם לא אוטיסטים אז לא מוצאים סיבה לעשות אבחון מלכתחילה

היי אני מדברת בתור גם ילדה עם אוטיזם - אני רק בת 18 אבל מאז שהייתי קטנה ההורים שלי התעלמו מכל סוג של בעיה קטנה שקשורה לזה. הייתי בכיתות רגילות, והיו לי חיים "רגילים" והכרתי חברים ואנשים שלא שמו לב שיש בי משהו שונה בכלל. אבל אני כן סבלתי הרבה עוד מאז שהייתי קטנה... סבלתי דווקא בגלל העובדה שלא נתנו לי יחס רגיש.
אני יודעת שלהיות מוכר בביטוח לאומי על היותך כאוטיסט זה כנראה הרבה יותר גרוע, כפי שמי שמעליי ציינה, אבל האמת היא ששני הכיוונים היו פוגעים בנו באותה המידה כי אני מרגישה כאילו כולם מסתכלים על אנשים אוטיסטים בתור ילדים קטנים עם פיגור וזה גורם לי להבין עד כמה האנושות מט)מטמת.
במקרה שלי, גם אני וגם האחים שלי במידה מסוימת על הספקטרום ורק עכשיו ההורים שלי מתחילים לראות את זה רק על אחד מהאחים שלי ומתחילים לקלוט שהם היו צריכים לעשות עם זה משהו עוד מההתחלה. אני גם לא מרוצה מההחלטה שלהם.