אני לא מספרת לחברות שלי אפעם על עצמי, על מה שקורה בבית, על הדברים הפרטיים ואני לא יודעת למה. אפעם לא הצלחתי ותמיד הן מספרות ואני תמיד עוזרת להן, ואני כן סוכמת עליהן אבל אני לא יודעת למה אני לא מצילחה להגיד להן. אייך להתחיל שיחה כזאת ולספר להן דברים? תודה!

כשהן מספרות לך אז תגידי "אצלי זה שונה..." או "גם אצלי זה ככה"
ואז תרחיבי..

אל תספרי כלום-זו אצילות... אסור לרכל על אפחד
וכל שכן על בני משפחה...
איסור חמור מהתורה.

שואל השאלה:
זה לא לרכל, זה לחשוף את הרגשות שלי ואת מה שאני עוברת!

כתוספת אומר רק-שאמר מישהו חכם פעם
-הצטערתי בחיים שלי-הרבה יותר על מה שאמרתי-מאשר על מה שלא אמרתי."

לדעתי לא כדאי לך לספר להם כי את לא יודעת בוודאות מה הם יכולות לעשות עם הסודות שלך.. אז עדיף שתשמרי את הסודות לעצמך.

זה תלוי כמה שנים אתן מכירות ובנות כמה אתן.. וזאת שכתבה את השאלה (אנונימית) בואי לצאט פרטי)

שואל השאלה:
אני מכירה אותן שנים, והן סומכות עלי ואני עליהם ב100% אבל לא יודעת למה יש לי מחסום.. זה הבעייה

אם רצונך הוא לספר ולשתף יש לך את הזכות לכך, ומדוע לא הרי לשם כך יש לנו חברות, ולהפך - כן כדאי לשתף ולספר אחרת אנחנו נסחוב בליבנו כל החיים אבנים כבדות ומכבידות, והכל יהפוך להיות קשה ובלתי אפשרי.
אני ממליצה לץפוס לך חברה אחת, חברה טובה ואמינה שלה תוכלי לספר הכל, כך תדעי שתמיד יש לך את הכתובת ל"תלונות".
זה לא כל להתחיל להפתח למי שלא רגיל, בהתחלה אולי יהיה לך קצת קשה. נסי להתחיל בדיבורים סתמיים על המשפחה, ולאט לאט להשחיל בין המילים גם דברים אחרים שאותם את רוצה לשתף, היא תתיחס לקצת הזה ואת תראי שהנה, יש לך מי שמקשיבה ויקל עליך להמשיך ולשתפה.
בהצלחה.

את יכולה לשתף ברגשות אחת ולא את כולן. מעבר לזה את לא חייבת לספר סודות אלא לומר מה את מרגישה בזמן נתון לדוגמא:" היום אני קצת מרגישה חלשה / עייפה/מצוברחת/רע. וכו'. אין תמיד צורך לפרט למה לפעמיים התמיכה היא מספיקה

זה כנראה מחסום רגשי. יש את זה להרבה אנשים.
את פשוט צריכה לשאול את עצמך " מה אני מרגישה עכשיו?" כשתגדירי את התחושה שלך תוכלי יותר להפתח ולספר על מה שאת מרגישה.