איך אפשר לחיות בשלווה עם הידיעה שהחיים שלך יכולים להיהרס ברגע?

לא לחשוב על זה

לעשות דברים שיגרמו לך לא לחשוב על זה

שואל השאלה:
אבל זה קשה
זה מפחיד לחשוב על זה אבל זה קשה לפעמים שלא
הידיעה שאתה לא שולט בעולם והוא יכול לקחת ממך את מה שנחשב להכל בשבילך בשנייה

ידיעה שאני ממלא תפקידי ושכל תוכניות השם לטובה

ידיעה שאני ממלא תפקידי ושכל תוכניות השם לטובה

שואל השאלה:
אבל זה מפחיד לחיות בכאב ולהצטרך להתמודד לבד

אני אומרת אם משהו צריך לקרות הוא יקרה.
לא משנה מה נעשה וכמה ננסה לעצור את זה, אם זה מה שכתוב זה מה שיקרה.
אישית אני מנסה למצות כל רגע ושניה שאני חיה, למצוא ריגוש ולהנות מכל שניה במקום לדאוג לדברים שאין לי אף שליטה עליהם.

שואל השאלה:
את צודקת וגם אני כל הזמן אומרת את זה - שכל דבר שצריך לקרות יקרה ככה או ככה וזה לא משנה איפה נהיה או מה נעשה - אם זה צריך לקרות זה יקרה ואין לנו שליטה על זה.
זה יותר המחשבה של פחד על הקרובים אליי ועל המחשבה של להתמודד לבד

^ מבינה אותך. אני גם לא מצליחה לדמיין את עצמי חיה בלי האנשים שקרובים אליי.
צריך לזכור שזה מעגל החיים. נולדים, חיים, מתים. אין מה לעשות, אף אחד לא בן אלמוות וכל מי שתכירי אי פעם בחיים שלך יעבור את אותם אובדנות שאת תעברי.
תנסי לבלות כל רגע עם האנשים שאת אוהבת, תעריכי אותם ותהני איתם כל רגע.

גם כשנראה שהחיים נהרסים הם לא באמת נהרסים, חיים לא יכולים "לההרס". יש עליות וירידות ויכול להיות מצב שנופלים בירידה קיצונית. אז עולים למעלה מאותו המקום וממשיכים בכל הכוח והאמונה. עדיף כבר ברגע שקולטים שאנחנו בירידה לא להתדרדר איתה כי יותר למטה יותר קשה לעלות. כל ירידה כזאת היא מן מבחן התמודדות ואימונים לתכלית שלנו פה והמטרה שלה לחזק וככה לקרב אותנו לתיקון. אז לשאלה שלך יש כמה דברים שצריך לעבוד עליהם ולחזק אצלנו תמיד. מודעות למצב, אמונה, הודיה, רצון להתקדם ולעלות בעלייה בלי לחזור אחורה, לפשפש בעבר רק למטרה של ללמוד מטעויות ולרכוש ניסיון וחלילה לא מתוך הלכאות עצמיות שרק מורידות אותנו למטה והן כפירה יותר גדולה מהחטא עצמו שנעשה חס וחלילה, להשתדל להיות בשמחה תמיד ולקחת את החיים בקלילות וצחוקים אחרת מידי קשה לשאת אותם. להבין שהברירת מחדל זה חושך ובכל זאת לבחור להסתכל על הנקודות של אור ולהתפעל מהם.
הכל לטובה

למה לדכא:(
תחשבי על הדברים הטובים

הידיעה שמה שה' רוצה יקרה כך או כך

היי אנונימית יקרה,

התחושה שאת מתארת של החוסר שליטה הכה גדול על החיים ועל מה שהולך לקרות באמת יכולה להיחוות כמאוד מציפה ומטלטלת. יכולה לתאר לעצמי שהמחשבה הזאת אולי מעסיקה אותך ומעוררת אצלך הרבה חוסר אונים ואולי אפילו מעט עצב, כשאינך יכולה להתכונן ולמנוע את הדברים הכואבים שיכולים להתרחש בכל רגע.

אם אני מצליחה לקרוא מבין השורות, יכול להיות שזה גורם לך לתסכול והמון בלבול, ואולי עולה אצלך השאלה של איך בכלל אפשר להמשיך ולהתנהל כרגיל כשכל כך מעט נמצא בידיים שלך. החיים באמת יכולים להיות בלתי צפויים - לטוב ולרע. לעיתים, אולי תוכלי לגלות שדווקא חוויות של קריסה ותהום יכולות להצמיח דברים חדשים וטובים מאי פעם, שיכול להיות ולא היו קורים ללא המשברים והסבל שהיו כרוכים בכך. יכול להיות שאחיזה בדברים שעליהם כן יש לך איזשהי שליטה, גם אם הכי מעטה, תוכל להרגיע את ההצפה ואולי לתת מעט ביטחון.

מתארת לעצמי שהתחושות שתיארת גורמות למצוקה רבה.. זה יכול להיות מאוד מאיים ומציף להתמודד עם התחושות האלו בכוחות עצמך. לעיתים שיתוף אדם קרוב או פנייה לאדם שאת סומכת עליו יוכל להקל מעט על תחושת הסערה שמתחוללת בפנים, ואולי לפתוח בפנייך דרכים חדשות שיהיה ניתן להתמודד דרכן ולמצוא מעט תקווה גם במקומות בהם הכל נראה כל כך חשוך.

חשוב שתדעי שאת לא לבד ואנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך. אם תרצי, תוכלי לשתף אותנו דרך הצ'אט של העמותה בצורה אנונימית ואולי נוכל ביחד למצוא את הדרכים שיהיה ניתן להתמודד דרכן. תוכלי להיכנס לאתר דרך הקישור המצורף בתחתית התגובה, או ישירות דרך מספר הווצאפ 055-9571399.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

אי אפשר