אני אשמח שתקראו ותתנו לי חוות דעת על ההתנהלות שלי.

יצאתי עם בחור שלושה חודשים. אני מכירה את הבחור עוד מהתקופה של בית הספר, אבל הקשר ביננו התחזק רק כששנינו היינו לקראת שחרור- והתחלנו לצאת. בהתחלה לא הייתי בטוחה מה אני מרגישה כלפיו ולא התייחסתי כלפיו ברצינות, ונפרדנו אחרי חודש כי הוא אמר שאני לא משקיעה מספיק והוא מרגיש ממני חוסר עניין. כמה ימים אחרי זה דיברתי איתו וביקשתי שנחזור כי הרגשתי שאני מרגישה אליו משהו באמת. חזרנו והראיתי יותר עניין והשקעה והיה לנו ממש כיף- הכל ביננו היה הדדי והוא היה מביא לי פרחים ואפילו בא להכיר את ההורים שלי (אבל אני לא את שלו). התאהבתי בו ממש. אחרי השחרור שלו הוא עבר לעיר אחרת, קצת רחוקה. הוא התחיל עבודה חדשה והתחיל לדבר איתי פחות. הרגשתי שאני זאת שיוזמת את כל השיחות והיה לי קשה עם זה. בסופש כשהוא חזר הביתה, הוא לא הציע להיפגש איתי- יצאנו רק ערב אחד עם עוד קבוצה גדולה של חברים שלנו. היה מאד כיף כשנפגשנו עם כל החברים והוא הראה אליי הרבה חיבה, ונישק אותי הרבה וחיבק אותי, אבל בכל מקרה אכזב אותי מאד שלא יצאנו שוב. אחר כך בשבוע שלאחר מכן, שמתי לב שוב לחוסר תקשורת בטלפון, ואפילו סינונים שלי. התקשרתי אליו בטלפון ואמרתי לו שזה לא הגיוני... הוא אמר לי שהוא עסוק אמרתי לו שאני מצטערת אבל אולי זוגיות לא מתאימה לו כרגע. הוא נעלב ואמר שזה לא מכבד שאני נפרדת ממנו בשיחת טלפון. ממש רציתי שהוא יילחם עליי ויבקש שלא ניפרד אבל הוא לא עשה את זה. עשיתי את הצעד הנכון בכך שנפרדתי?