אני אשמח שתקראו ותתנו לי חוות דעת על ההתנהלות שלי.

יצאתי עם בחור חודשיים. אני מכירה את הבחור עוד מהתקופה של בית הספר, אבל הקשר ביננו התחזק רק כששנינו היינו לקראת שחרור- והתחלנו לצאת. בהתחלה לא הייתי בטוחה מה אני מרגישה כלפיו ולא התייחסתי כלפיו ברצינות, ונפרדנו אחרי חודש כי הוא אמר שאני לא משקיעה מספיק והוא מרגיש ממני חוסר עניין. כמה ימים אחרי זה דיברתי איתו וביקשתי שנחזור כי הרגשתי שאני מרגישה אליו משהו באמת. חזרנו והראיתי יותר עניין והשקעה והיה לנו ממש כיף- הכל ביננו היה הדדי והוא היה מביא לי פרחים ואפילו בא להכיר את ההורים שלי (אבל אני לא את שלו). אחרי השחרור שלו הוא עבר לעיר אחרת, קצת רחוקה. הוא התחיל עבודה חדשה והתחיל לדבר איתי פחות. הרגשתי שאני זאת שיוזמת את כל השיחות והיה לי קשה עם זה. בסופש כשהוא חזר הביתה, הוא לא הציע להיפגש איתי- יצאנו רק ערב אחד עם עוד קבוצה גדולה של חברים שלנו. היה מאד כיף כשנפגשנו עם כל החברים והוא הראה אליי הרבה חיבה, אבל בכל מקרה אכזב אותי מאד שלא יצאנו שוב. אחר כך בשבוע שלאחר מכן, שמתי לב שוב לחוסר תקשורת בטלפון, ואפילו סינונים שלי. התקשרתי אליו בטלפון ואמרתי לו שזה לא הגיוני... הוא אמר לי שהוא עסוק אמרתי לו שאני מצטערת אבל אולי זוגיות לא מתאימה לו כרגע. היא נעלב ואמר שזה לא מכבד שאני נפרדת ממנו בשיחת טלפון. עשיתי את הצעד הנכון