תכתבו הלכות ביהדות והסבר❤

תפרטי מה את רוצה יש אין סוף הלכות

שואל השאלה:
לא יודעת על הכל
כמו שבת וכאלה

אסור לרקוד בשבת

עוגה שנאפתה או נשלחה עבור שבת אם מותר לאוכלה ביום חול
אשה השולחת עוגה לחברתה ואמרה לה שאפתה זאת לכבוד שבת, האם חייבת מקבלת העוגה ובני ביתה לאכול את העוגה דוקא בשבת?

כתב ספר חסידים (סימן תתס"ו הובא במשנ"ב סימן רמ"ב סק"ד) אם שלחו לו דבר מאכל על דעת שיאכלנו בשבת לא יאכלנו ביום חול כיון שעל דעת כן לא שלחו לו. והוא מדיני חושן משפט משום חשש איסור גזל, כיון שיש אומדנא של דעת הנותן דנתן לו עבור שבת[א] (חוט שני פ"א עמוד מ"ג. וע"ע בביאור הש"ך על התורה פרשת בשלח שכתב שם שאין ראוי לאכול בחול מנה של שבת, מאחר "שנתקדש" שנקרא עליו שם שבת. והוא טעם אחר מהטעם הנזכר לעיל).

אמנם מהרמ"א (סימן תרצ"ד ס"ב) מוכח שמותר לאכול המאכל ביום חול, לפי שפסק כדעת הרי"ף (ב"מ מח ע"ב) והרמב"ם (פ"ב מהלכות מגילה הט"ז) שעני שקיבל מעות לצורך סעודת פורים רשאי לשנות ולקנות בו מה שחפץ (יעוי' במה שכתבנו בזה בהליכות מועד פורים - מהדורה קמא עמוד ק"ע), ואם כן הוא הדין בעניננו שיכול לאוכלו בחול אף אם שלחו לצורך שבת.
האם יש עניין לאפות העצמה חלות לשבת

א. עצם הלישה והאפיה יש בה משום כבוד שבת ויום טוב.

ב. כדי שתקיים האשה מצות הפרשת חלה, ותתקן בכך את חטא חוה שאיבדה את אדם הראשון שהיה חלתו של עולם[ד] (סימן רמ"ב ברמ"א ובמשנ"ב שם סק"ו).

ויש לאפות הלחמים ביום שישי דווקא[ה], דכיון שהאשה גרמה לאדם את עניין המיתה ביום זה[ו], לכן ראוי שהפרשת החלה שהוא התיקון לחטא יעשה ביום זה דווקא (מחצית השקל על המג"א סק"ד). וכן לטעם של כבוד שבת יש רמז בכתוב שצריך לאפות דוקא ביום שישי ככתוב וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ..אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וכו' (שמות טז, פסוקים ה' וכ"ג) משמע דיש לאפות בערב שבת דוקא (בה"ל שם ד"ה והוא מכבוד שבת).

אם בני הבית מועטים ואינם צריכים כל כך פת עד שיהיה בעיסה שיעור הפרשת חלה, כיון שאפשר להקפיא את החלות, נכון שתאפה בערב שבת אחד כשיעור חלה, ותקפיא את החלות הנותרות לשבת הבאה, ולא תאפה מידי ערב שבת פחות משיעור חלה (שו"ת שרגא המאיר ח"ח סימן ט"ז, הלכה ברורה חי"ג - סימן רמ"ב סי"ג).

נשים שקשה להן לאפות בביתם יכולות להקל ולקנות חלות מאחר שבימינו אופים בכל המאפיות חלות מיוחדות עבור שבת קודש (עי' אור לציון ח"ב פמ"ז תשובה א'). וכן מי שמתענג מחלה של האופה יותר מחלה ביתית יכול לכתחילה להקל בזה דבכך מקיים יותר מצות עונג שבת

צריכה עוד?

שואל השאלה:
אני אשמח:)

מצווה מדברי חכמים להדליק נר לכבוד שבת, ושלושה טעמים למצווה: א) לכבוד שבת, שאין סעודה חשובה בלא אור. ב) לעונג שבת, שכל שאינו רואה את מאכליו אינו מתענג בהם.
ג) לעשות שלום בבית, שכל שאינו רואה את רהיטיו וחפציו, נכשל בהם, ונעשה רוגז וכועס. וכל כך חשוב להאיר את שולחן השבת, עד שאמרו חכמים, שעני המתפרנס מצדקה ואין לו כסף לקנות נר למאור, יחזר על הפתחים לבקש צדקה כדי לקנות נר (שו"ע רסג, ב).

מי שיש לו מעט כסף, יקדים תחילה לקנות לחם, כדי שלא יצום בשבת. ואם לאחר שקנה לחם נותרו בידו מעות, יקנה בהם נר למאור, ורק לאחר מכן, אם יוכל, יקנה יין לקידוש. משום שאפשר בשעת הדחק לקדש על הלחם, ועל ידי הנר יכבד ויענג את השבת. ומוטב שידליק נר לכבוד שבת, מאשר יהדר בקידוש על היין (שבת כג, ב; שו"ע רסג, א-ב).

בנרות שבת ישנו ביטוי עמוק למהותה של השבת. אדם השרוי בחושך אינו מוצא את מה שהוא מחפש, ונתקל ונכשל ברהיטיו, וכל ביתו נדמה בעיניו כתוהו ובוהו. ומשעה שהדליק נר של שבת בא שלום לבית, והוא רואה שכל הרהיטים לא באו אלא לשמשו, וכל חפציו מונחים במקומם, והוא יכול לענג את השבת בסעודתו. וכן כשמתבוננים על העולם במבט שטחי, הוא נראה מלא קטטות ומלחמות, מפולג ומסוכסך ללא תקנה. כל צד חושב שברגע שיצליח לבטל את זה שכנגדו יגיע למנוחתו, וכך הסכסוכים נמשכים בלא סוף. אך לאחר שאדם מעמיק במחשבתו ומתבונן בהשגחה האלוקית, החושך מסתלק וההארה האלוקית מתגלה, והוא נוכח לדעת שכל הצדדים השונים משלימים זה את זה, ויש יד מכוונת שמובילה את העולם אל תיקונו, ומכל הצרות והייסורים צומחות ישועות ונחמות (עי' לעיל א, טז).

נמצא אם כן, שנר שבת העושה שלום בבית על ידי תוספת אור, רומז לתיקון העולם שיעשה על ידי הוספת אור תורה ואמונה. וזוהי מגמתה של השבת, להוסיף אור של אמונה ותורה בעולם. כמדומה שזאת הסיבה לחיבה היתירה שהמוני בית ישראל מחבבים את מצוות הדלקת נרות שבת, שיש בה רמז למגמה הכללית של ישראל לעשות שלום על ידי תוספת אור.

על פי זה אפשר להבין את מה שאמרו חז"ל (שבת כג, ב), שהמהדר בהדלקת נרות שבת, זוכה שיהיו בניו תלמידי חכמים, שעל ידי שהוא עוסק באורה של השבת, יזכה לבן שיוסיף אור בעולם על ידי תורתו. וכיוון שכך, נשים רבות נוהגות להתפלל אחר הדלקת נרות על בניהן שיהיו תלמידי חכמים.

אמרו חכמים: "השבת נרותיה הן כבודה. אם שמרתם נרות של שבת, אני מראה לכם נרות של ציון ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה, אלא בכבודי אני מאיר לכם והאומות עתידין להיות מהלכין לאורכם וכל כך למה? בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת" (ילקוט שמעוני בהעלותך).


מלאכת גוזז היא מלאכה המנתקת דברים הגדלים על הגוף, כדוגמת שערות, ציפורניים, יבלות ועור מדולדל, אבל החותך בגוף עצמו, תוך הוצאת דם, עובר על מלאכת 'חובל' (להלן כ, ט). לצורך הקמת המשכן היו גוזזים צמר כבשים, כדי לעשות מן הצמר חוטים ליריעות המשכן. וכן היו גוזזים את השער מעורות התחשים, כדי שיהיו העורות חלקים וראויים להיות יריעות למשכן. הרי שלפעמים הגזיזה נעשית לצורך הדבר שמנתקים מהגוף, כמו הצמר שרוצים לעשות ממנו חוטים, ולפעמים הגזיזה נעשית לצורך יפוי העור, שלא רוצים שיהיו עליו שערות (ריב"ש, באו"ה שמ, א, 'וחייב').

שלא כמלאכת 'קוצר' שהאיסור בה הוא רק כאשר מנתקים את הצומח ממקור חיותו (להלן יט, ו), במלאכת גוזז האיסור הוא גם כאשר גוזזים את הצמר מעור בהמה שמתה, מפני שגם אחר מיתת הבהמה יש תועלת בגזיזת הצמר. לפיכך, יש להיזהר שלא לתלוש שערות מפרווה טבעית או משטיח העשוי מעור (מ"ב שמ, ה). אם היתה בתלישה זו תועלת האיסור מהתורה; ובתלישה סתם ללא תועלת האיסור מדברי חכמים.

גם תלישת נוצות מן העוף בכלל מלאכת 'גוזז'. אבל מותר לתלוש נוצות מעור של עוף מבושל, משום שלאחר הבישול הוא נחשב אוכל, ואין בו איסור 'גוזז' (אדר"ת, הר צבי טל הרים גוזז ג).

אם צריך עוד אז בכיף או גם כל דבר אחר או שאלה כל שהיא

וואי תודה אח שלי חחח
את רוצה שאכתוב מעצמי דברים? פשוט יותר קל ומהיר להעתיק משם כשמדובר בהלכות רבות

חזיר זה לא כשר

צחקתי איתך לא קרה כלום הכל בסדר

זה נשמע שאת מתחזקת אז אשרייך צדיקה ואם צריך עזרה אז אפשר בשמחה!