7 תשובות
שואל השאלה:
אבל אלה רק רגעים קטנים ביום. בדרך כלל אני צוחקת. בדרך כלל אני מצחיקה. שמחה. בדרך כלל אני מדחיקה את המועקה, ובתדירות גבוהה אפילו יותר, שוכחת שהיא בכלל אורבת לי אי שם.
זה לא פוגע באהבה העצמית שלי, כן? אני דווקא אוהבת את היכולת שלי להביע רגש, לאהוב כל כך עד שזה כואב. זה רק פוגע באמונה שלי שהחיוך שלי כאן כדי להישאר, נצחי וחזק יותר מהכול.
אני פראית ואוהבת את זה שאני שונה, גם אם לפעמים אני מרגישה קצת מוזנחת ורוצה להיבלע בחדגוניות האפורה שמציע שאר העולם.
הביטחון העצמי שלי בשמיים, ולא כדי לכסות על משהו שאולי חסר, אלא כי באמת יש על מה. אני עומדת על שלי תמיד. אני ישרה וכנה, אני לא הולכת סחור סחור, לא זורקת רמזים מיותרים; אני תמיד ניגשת ישר לעניין.
אבל אני גם שקרנית פתולוגית שמשלה אפילו את עצמה, ובגלל שהכריזמה שלי כל כך מדהימה, לכזבים האלה גם אני בעצמי מאמינה. וברגע שקשה, גם אם רק טיפה, אני מתרסקת, נכבית ומאבדת תקווה.
אחד ההישגים הגדולים שלי הוא הפתיחות שלי, אחרי כל כך הרבה שנים של ביישנות ומופנמות. אני מסוגלת לספר לכל אחד שאני באמת רוצה להיפתח בפניו את מה שיש על הלב שלי, ואכן עושה את זה, ועכשיו אני סתם מרוקנת כי נתתי את כל כולי לכל כך הרבה אנשים, ושום אינטימיות כבר לא קיימת בסודות שלי. דברים שהייתי מפחדת להודות בהם פעם בפני עצמי הפכו למשפט היכרות ראשוני, וזה גורם להם לאבד מהעומק והערך שהיה בהם.
והדבר שאני הכי אוהבת בעצמי הוא היכולת ללמוד מטעויות במקום לבזבז זמן על חרטות, חשבון הנפש שאני יודעת לעשות כשאני טועה. זה מסב לי כל כך הרבה גאווה, ובו בזמן מטביע אותי בבוץ עמוק של הלקאה עצמית ואשמה.
וואו, אני כותבת את המילים האלה ומרגישה מדקרות של כאב בחזה. הידיים שלי רועדות. אני חושבת שזה מדבר בעד עצמו.
אני לא אמשיך לחפור, לדעתי נתתי מספיק דוגמאות.
אז כן, אני נרקיסיסטית לחלוטין, אבל זה בכלל שווה משהו אם ברגעים הקטנים האלה אני רועדת מבושה?
אני רק רוצה לדעת איך לאהוב את עצמי מבלי להיות יהירה, איך להדוף את פיגיונות חוסר הביטחון במקום לכסות את הפצעים שהם יוצרים בתחבושות על תחבושות שאני מניחה. אני רוצה להתאהב בעצמי אבל להישאר ענווה, ולא בגלל שטיפחתי בעצמי חוסר אמונה.
איך לעשות את זה?
אבל אלה רק רגעים קטנים ביום. בדרך כלל אני צוחקת. בדרך כלל אני מצחיקה. שמחה. בדרך כלל אני מדחיקה את המועקה, ובתדירות גבוהה אפילו יותר, שוכחת שהיא בכלל אורבת לי אי שם.
זה לא פוגע באהבה העצמית שלי, כן? אני דווקא אוהבת את היכולת שלי להביע רגש, לאהוב כל כך עד שזה כואב. זה רק פוגע באמונה שלי שהחיוך שלי כאן כדי להישאר, נצחי וחזק יותר מהכול.
אני פראית ואוהבת את זה שאני שונה, גם אם לפעמים אני מרגישה קצת מוזנחת ורוצה להיבלע בחדגוניות האפורה שמציע שאר העולם.
הביטחון העצמי שלי בשמיים, ולא כדי לכסות על משהו שאולי חסר, אלא כי באמת יש על מה. אני עומדת על שלי תמיד. אני ישרה וכנה, אני לא הולכת סחור סחור, לא זורקת רמזים מיותרים; אני תמיד ניגשת ישר לעניין.
אבל אני גם שקרנית פתולוגית שמשלה אפילו את עצמה, ובגלל שהכריזמה שלי כל כך מדהימה, לכזבים האלה גם אני בעצמי מאמינה. וברגע שקשה, גם אם רק טיפה, אני מתרסקת, נכבית ומאבדת תקווה.
אחד ההישגים הגדולים שלי הוא הפתיחות שלי, אחרי כל כך הרבה שנים של ביישנות ומופנמות. אני מסוגלת לספר לכל אחד שאני באמת רוצה להיפתח בפניו את מה שיש על הלב שלי, ואכן עושה את זה, ועכשיו אני סתם מרוקנת כי נתתי את כל כולי לכל כך הרבה אנשים, ושום אינטימיות כבר לא קיימת בסודות שלי. דברים שהייתי מפחדת להודות בהם פעם בפני עצמי הפכו למשפט היכרות ראשוני, וזה גורם להם לאבד מהעומק והערך שהיה בהם.
והדבר שאני הכי אוהבת בעצמי הוא היכולת ללמוד מטעויות במקום לבזבז זמן על חרטות, חשבון הנפש שאני יודעת לעשות כשאני טועה. זה מסב לי כל כך הרבה גאווה, ובו בזמן מטביע אותי בבוץ עמוק של הלקאה עצמית ואשמה.
וואו, אני כותבת את המילים האלה ומרגישה מדקרות של כאב בחזה. הידיים שלי רועדות. אני חושבת שזה מדבר בעד עצמו.
אני לא אמשיך לחפור, לדעתי נתתי מספיק דוגמאות.
אז כן, אני נרקיסיסטית לחלוטין, אבל זה בכלל שווה משהו אם ברגעים הקטנים האלה אני רועדת מבושה?
אני רק רוצה לדעת איך לאהוב את עצמי מבלי להיות יהירה, איך להדוף את פיגיונות חוסר הביטחון במקום לכסות את הפצעים שהם יוצרים בתחבושות על תחבושות שאני מניחה. אני רוצה להתאהב בעצמי אבל להישאר ענווה, ולא בגלל שטיפחתי בעצמי חוסר אמונה.
איך לעשות את זה?
אנונימית
נשמע מרגש
ממליצה לך להתייעץ עם איש מקצועי/פסיכולוג
שואל השאלה:
קראת את ההמשך בתשובה הראשונה?
קראת את ההמשך בתשובה הראשונה?
אנונימית
את בן אדם מדהים רק בגלל הרצון הזה..
ותדעי שמה שהכי חשוב זה הרצונות שלך, רק אחר כך איך שאת נראית..
ותדעי שמה שהכי חשוב זה הרצונות שלך, רק אחר כך איך שאת נראית..
ממליצה לך ללכת לטיפול לאנשים בסטיפס אין את הכלים המתאימים בשביל לעזור לך עם זה
קודם כל
את רושמת ממש ממש מדהים
דבר שני
זה נשמע שאת טיפה מתוסבכת.
את אומרת שאת מאוהבת בעצמך, אבל שכן יש לך רגעים שקשה לך מאוד איתם.
ואת מאוד פתוחה עם זה.
סיפרת לאנשים על הרגעים האלה? גם איתם את פתוחה מאוד?
את רושמת ממש ממש מדהים
דבר שני
זה נשמע שאת טיפה מתוסבכת.
את אומרת שאת מאוהבת בעצמך, אבל שכן יש לך רגעים שקשה לך מאוד איתם.
ואת מאוד פתוחה עם זה.
סיפרת לאנשים על הרגעים האלה? גם איתם את פתוחה מאוד?
באותו הנושא: