3 תשובות
את צודקת ממש
רגשות זה לא דבר שאפשר באמת לכבות לנצח. בסוף מתי שהוא הם ישתחררו.
אם לא נקבל אותם וניתן להם להתעכל ולהיות בתוכנו (בשליטה כמובן)
אז הם יידחקו לפינה עוד ועוד, עד שבסוף כל הרגשות יתפוצצו עלינו בחזרה.
כל הטרנד הזה של "להיעלם לחודש ולחזור מתוקן" זה לא נכון ולא עובד. אולי פיזית תתחזקו ואולי תלמדו כישרונות שמעניינים אתכם אבל מבחינה מנטלית רגשית ונפשית זה לא יעזור לכם בסוף
רגשות זה לא דבר שאפשר באמת לכבות לנצח. בסוף מתי שהוא הם ישתחררו.
אם לא נקבל אותם וניתן להם להתעכל ולהיות בתוכנו (בשליטה כמובן)
אז הם יידחקו לפינה עוד ועוד, עד שבסוף כל הרגשות יתפוצצו עלינו בחזרה.
כל הטרנד הזה של "להיעלם לחודש ולחזור מתוקן" זה לא נכון ולא עובד. אולי פיזית תתחזקו ואולי תלמדו כישרונות שמעניינים אתכם אבל מבחינה מנטלית רגשית ונפשית זה לא יעזור לכם בסוף
שואל השאלה:
אני יותר מדברת על הקטע של מוטיבציה שאנשים אומרים "תכריח את עצמך לעשות דברים בלי קשר לאיך שאתה מרגיש."
אני יותר מדברת על הקטע של מוטיבציה שאנשים אומרים "תכריח את עצמך לעשות דברים בלי קשר לאיך שאתה מרגיש."
אנונימית
אה אז לדעתי זה ממש תלוי באיך עושים את זה, לפעמים אפשר קצת למשוך את הרגשות לקצה היכולת אם צריך. זה דווקא חשוב לפעמים
הקטע הוא שצריך לאזן את זה - אם לדוגמה את רצה הרבה ו"הכרחת" את עצמך במירוץ לרוץ מהר גם כשכמעט לא סבלת את זה, אז אחרי המירוץ את צריכה כמה ימים להקשיב לגוף שלך, לדאוג לעצמך ולנוח כמה שצריך.
ככה זה כן בריא, כי זה לדעת להשקיע את הכוח שלך גם כשקשה.
אבל אם לדוגמה את כל יום הולכת לישון מאוחר וחורשת למבחנים, ואין לך ימי מנוחה או הפסקה, אז זה כבר לא בריא ולא טוב. זה לא להקשיב לצרכים של הגוף שלך של שינה ומנוחה מהלימודים.
בקיצור צריך לאזן
הקטע הוא שצריך לאזן את זה - אם לדוגמה את רצה הרבה ו"הכרחת" את עצמך במירוץ לרוץ מהר גם כשכמעט לא סבלת את זה, אז אחרי המירוץ את צריכה כמה ימים להקשיב לגוף שלך, לדאוג לעצמך ולנוח כמה שצריך.
ככה זה כן בריא, כי זה לדעת להשקיע את הכוח שלך גם כשקשה.
אבל אם לדוגמה את כל יום הולכת לישון מאוחר וחורשת למבחנים, ואין לך ימי מנוחה או הפסקה, אז זה כבר לא בריא ולא טוב. זה לא להקשיב לצרכים של הגוף שלך של שינה ומנוחה מהלימודים.
בקיצור צריך לאזן
באותו הנושא: